בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלמה אבינרי | רשעות וטמטום

תגובות

אין ספק שהגורמים הקיצוניים בקרב ערביי ישראל יקבלו בסתר לבם בברכה את הצעות החוק לפיהן יש להטיל עונש מאסר על מי שמציין את הנכבה הפלסטינית, ולאסור על דיון באופיה היהודי של ישראל. הרי ברור כי צעדים אלה - ההופכים חלק מן הדיון הציבורי לעבירה פלילית - רק יעודדו קיצוניות בציבור הערבי ויחלישו את הגורמים המבקשים להשתלב בחברה הישראלית.

בייחוד יש להתפלא על מי שהציע את החוק האוסר על ציון הנכבה , ח"כ אלכס מילר מ"ישראל ביתנו". כיליד מוסקווה שעלה ארצה ב-1992 בגיל 15, אין הוא זוכר אולי באופן אישי את מאבקם של פעילי העלייה לממש את זהותם הלאומית. ואולם, כמי שגדל במשפחה של יוצאי ברית המועצות וחבר במפלגה שחלק ניכר מחבריה ומצביעיה חוו את הניסיון הסובייטי לדכא באמצעות במה שקרוי "אמצעים אדמיניסטרטיוויים" ביטויים של הזדהות לאומית, ניתן היה לצפות ממנו שיידע שאמצעים כאלה לא רק שאינם משיגים את מטרתם אלא להיפך - מעצימים את מה שהם מבקשים לדכא.

אין ספק, הדרך שבה נוהגים אחדים ממנהיגי הציבור הערבי בישראל ונבחריו להתייחס למה שמכונה בפיהם הנכבה היא מקוממת מכמה בחינות. ראשית, משום שהמסר שהיא מבקשת להעביר טומן בחובו ערעור על הלגיטימיות של מדינת ישראל; שנית, משום שהעדר כל ביקורת עצמית ביחס לעובדה שהיישוב הערבי בארץ ישראל בחר להגיב על החלטת החלוקה במאבק מזוין, מעיד על אטימות מוסרית מצדם של אלה המציגים את הציבור הערבי כאילו היה רק כדור משחק בידי כוחות חיצוניים ולא היו שותף פעיל למה שהתרחש ב-1948.

אכן, קשה להודות באחריות לכישלון במלחמה, ואחד מכישלונותיה של ההנהגה הפלסטינית, בראשות המופתי, היה ההתנערות מהאחריות המוסרית לתוצאות המלחמה שהתחוללה כתוצאה מבחירה שלהם. אותם מנהיגים בציבור הערבי בישראל שממשיכים כיום בדרך ההכחשה, עושים טעות פוליטית ומוסרית קשה.

אבל כל זה אינו מצדיק את הצעת החוק ואינו מבטל את הרשעות והטמטום שבה. אינני חושב שיש להצעה הזאת סיכוי לעבור בכנסת, אבל אם תעבור, ברור שהתוצאה לא תהיה הימנעות של ערביי ישראל המעוניינים בכך מלציין את כישלונם ואסונם ב-1948. מה שיקרה הוא שהחוק יהפוך פעולת מחאה פוליטית - אכן מרגיזה - לפלילית. 15 במאי ייהפך ליום מרכזי עוד יותר מבחינת השפעתו על הזהות העצמית של ערביי ישראל.

הצעת החוק של ח"כ זבולון אורלב, לפיה יוגבל תחום הביקורת המותר על אופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, מעידה גם היא על אי הבנה אלמנטרית של טיבו של השיח הציבורי בחברה דמוקרטית. הניסיונות הללו לקרימינליזציה של התודעה הקולקטיווית הם מהלך מגונה, וכבר גורמים להקצנה ולהתססה.

יש בהחלט לנסות להתמודד עם שאלת היחסים בין מדינת ישראל לאזרחיה הערבים, אך יש לעשות זאת באמצעות השיח הציבורי, בוויכוח חופשי, כנהוג בחברה דמוקרטית, על ידי השקעה בחינוך, בקרב הציבור היהודי והערבי כאחד, ובעזרת מאמץ לא פשוט להגביר את האינטגרציה של ערביי ישראל במרחב הציבורי של חברת הרוב: בכלכלה, בתעסוקה, בחברה בכלל. הניסיון להשתמש ב"אמצעים אדמיניסטרטיוויים" המיובאים מן הארסנל הסובייטי נכשל שם - ונועד לכישלון גם כאן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו