מרב מיכאלי | חברות, הגיע הזמן

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

"שירות של בנות בצבא זה לא מלכתחילה", אמר הרב הצבאי הראשי, תא"ל אביחי רונצקי, וצדק. כן, כן, צדק. ואני רוצה לחזק את ידיו ולקרוא למערכת אכן לא לגייס בנות לצה"ל.

אבל לא מאותן סיבות.

מובן למה הרבצ"ר אינו רוצה שבנות ישרתו בצבא: הוא רוצה אותן צנועות וזכות נכנסות לחופתן, משמשות את בעליהן בקדושה וטהרה וסרות למרות הרבנים שלהן. ושאף אחד אחר לא ישתמש בהן קודם. בכך מצטרף הרבצ"ר (המקבל את משכורתו מהצבא) לרבנים רבים בוויכוח על השאלה - משרתות של אילו אדונים הן הנשים: של גברים רבנים, או של גברים מפקדים.

חשבנו שבצבא שיש לו מדינה שילוב של נשים יהיה מעשה בסיסי של שוויון, שייתן להן את אותה מקפצה לחיים הציבוריים ולעמדות השפעה שיש לבחורינו המצוינים. על כך נלחמו אליס מילר, ארגונים פמיניסטיים וחברות כנסת פמיניסטיות, שהשיגו חוק בעניין שילוב נשים בכל המקצועות בצה"ל, כולל מקצועות הלחימה. אלא שהמציאות ומחקרים מוכיחים אחרת.

במציאות, השירות הצבאי הוא בית ספר עוצר נשימה בעוצמתו לנחיתות ולכפיפות של נשים. בצבא, שבו רוב הנשים משרתות בתפקידי שירותים וכל תפקידי הפיקוד העיקריים הם בידי גברים - חלקם סגורים לגמרי עדיין בפני נשים - ברור מי עיקרי ומי משני, מי עובדת אצל מי. נשים משתחררות מהשירות הצבאי כשהשיעור הזה מופנם בהן טוב טוב, ועם ההפנמה הזאת הן יוצאות לאזרחות. חלקן אף לוקחות אתן את המפקד ואת יחסי הכוח ה"רומנטיים" להמשך החיים. כך נשים יוצאות מהצבא מוחלשות בהרבה משהיו כשנכנסו אליו.

גם גברים לומדים בצבא את השיעור הזה; גם הם מפנימים היטב מי קובע ומי מצייתת, מי בעל הכוח ומי כפופה לו. גם הם יוצאים לאזרחות בידיעה העמוקה הזאת ומתנהלים מתוכה בהתאם. כך יוצר הצבא חברה פטריארכלית בהרבה משהיתה אלמלא עברה תחת המכבש ההייררכי שלו. הייררכיה, שבראשה עומד הלוחם המהולל ובתחתיתה האשה הצריכה לספק לו שירותים: קיפול מצנחים, קפה ונחמה, כולל לגיטימציה להטרדה מינית.

ד"ר ארנה ששון לוי, סוציולוגית מאוניברסיטת בר-אילן, מראה בספרה "זהויות במדים, גבריות ונשיות בצבא הישראלי" (הוצאת הקיבוץ המאוחד ביחד עם מאגנס), שגם מי שמשרתות בתפקידים גבריים אינן חומקות מהמלכודת: הן מחקות את התנהגות הגבר הקרבי, מתבדלות מחיילות אחרות ומתכחשות למשמעות של הטרדות מיניות. לכן, הואיל וגם הנשים המתקדמות ומצליחות בצבא מאמצות את הערכים הבסיסיים שלו, הן אינן משנות את המבנה הגברי וההייררכי שלו.

למה אנחנו מתעקשות להיות חלק מהמשחק הגברי הזה? שהרי, כמו שששון מגדירה אותו, "צבא הוא ארגון שנועד להפעיל אלימות, הנשלט על ידי מומחים לאלימות". כבר ב-1914 אמרו פמיניסטיות, כי "כל עוד החשיבה הצבאית שולטת, אין סיכוי לנשים בחברה". לפני 15 שנה הציעה אורית שוחט מעל עמוד זה לשדולת הנשים לדרוש את שחרור הנשים מצה"ל.

ובכן, חברות, הגיע הזמן. וכך אני מצטרפת לקריאת הרבצ"ר למדינה: לא לגייס נשים לצה"ל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ