שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

יצחק לאור | מקדש דימונה

עכשיו, כששוב מובטחת לנו מלחמה, "כי לאמריקאים כדאי", כדאי להיזכר: ב-12 ביולי 1966, כשנה לפני שהכור הגרעיני בדימונה החל לפעול, על פי מקורות זרים, חתמו כ-60 מדענים ואנשי רוח על עצומה ב"הארץ" תחת הכותרת "למען מניעת נשק גרעיני באזור". בלי להתייחס למידע ספציפי, דרשו "לנקוט מדיניות בינלאומית, למען מניעת התפשטותו של נשק גרעיני במזרח התיכון". "אם יימצא נשק גרעיני בידי אחד הצדדים היריבים באזור, ירכשנו גם הצד האחר", אמרו ולפחות לפי הנטען, גם צדקו.

עם החותמים נמנו אז אנשי מדע מהטכניון, ממכון ויצמן ומן האוניברסיטה העברית, אישי רוח כמו ההיסטוריון יהודה לייב מאגנס, יעקב טלמון, הפילוסוף יהושע בר הלל, ישעיהו ליבוביץ ואחרים. גם המשורר אבא קובנר חתם.

ואולם, יכולתו של "הצד האחר" להשיג נשק גרעיני - זה העניין המרכזי שהעסיק את חותמי העצומה - לא נראתה כלל אפשרית לקברניטינו. הכל היו חדורים אז בקשקשת המייגעת על "המוח היהודי", שכללה במובלע גם זלזול ב"ילידים", שמן הסתם לא יצליחו לייצר בעצמם שום דבר. עד כדי כך צר היה האופק - הקולוניאלי בטיבו - של קברניטי הגרעין הישראלי.

ואולם, נבואתם של הפרופסורים החלה להתגשם כבר ב-1981, בעיראק של סדאם חוסיין. או אז התחלף הזלזול במשהו אחר. אם העליונות הישראלית אינה נתון של הטבע, יש לעזור לטבע. לרפרטואר ה"קאזוס בלי" של ישראל הצטרפה עוד עילה למלחמה. הרציונל "הם לא מסוגלים לייצר גרעין" נהפך לאתגר צבאי ואידיאולוגי: "לא ניתן להם לייצר גרעין". גם כאן עמד לצד מערכת הביטחון, כיצרנית התודעה הגדולה של ישראל, אותו זלזול תהומי ביכולתם של ה"ילידים".

יש גם משהו אירוני בזעקות השבר של חתן פרס נובל לשלום, שמעון פרס, בעניין הגרעין האיראני: האיש שמשתבח בכל הקשר אפשרי בחלקו המכריע בהכנת האופציה הגרעינית, מי שייצג את האתוס של "הכור הגרעיני יהפוך אותנו לבלתי תלויים בעולם", מושך עכשיו בכנף מעילם של האדונים: עשו עמנו צדקה וחסד וסדרו לנו את חיסול הגרעין האיראני. אף פעם לא נראתה עצמאות ישראל להחליט ולפעול כל כך מוגבלת, ולעיני כל.

הרבה מלים נשפכו מאז העצומה ההיא, הרבה מחיקות צנזורה, הרבה התרברבות, ובעיקר מיתולוגיה. כזה כוחה של ה"מציאות". מה ששנוי במחלוקת בעת התהוותו הופך למקודש. כדי כך גדול כוחה של המדינה בהפיכת אתריה הסודיים בדימונה או נס ציונה למקומות קדושים (ומקום תעסוקה למחלקות שלמות באוניברסיטאות). עכשיו, כשהפניקה בעניין איראן מתחדשת, ראוי לשים לב לעוד עניין: לפני שהיתה לישראל אופציה גרעינית, איש לא חשב שצפויה לה שואה, דווקא משום שאין לה אופציה כזאת. מאז ייצרה לעצמה, על פי מקורות זרים, נשק גרעיני, נהפך זה לסלע קיומנו. את המיתוס ייצרה, כמובן, מדינת ישראל ואין קוראי תיגר. הדיון הציבורי על נטרול המזרח התיכון מנשק גרעיני אינו עולה כלל על סדר היום.

הנה עוד הישג של מדינת ישראל המבוצרת. מי שישווה את שכרם של הפרופסורים חותמי העצומה מאז למה שקרוי "שכר המרצים הבכירים" של היום, כולל כל הלוקסוס, יראה כי המדינה לא רק בנתה מקדשים בעזרת מדענים מן המוסדות להשכלה גבוהה. היא גם עשתה עסק לא רע עם האינטלקטואלים האחרים במוסדות הללו. במחיר עתק היא קונה לה שתיקה מתמשכת של "אנשי רוח".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ