שני מיעוטים גדולים, שאינם מקבלים עליהם את מרות המדינה, משבשים תדיר את סדרי חיינו. הריבוי הטבעי שלהם מגביר את הסבירות, שהתיגר שהם קוראים על המדינה רק יחמיר. אם יכרתו ברית ביניהם, ייתכן שלא נוכל לקבל החלטות גורליות על עתידנו ללא השתתפותם.

קריאת התיגר של החרדים והערבים על אושיות המדינה היא רב-ערכית, אך בעיקרה נוגעת לקבלת עולו של החוק, ולנשיאה בעול החובות האזרחיות, כתמורה הוגנת לקבלת תקציבים, זכויות, הגנות ושירותים. ההשלמה השיטתית של המדינה עם מעשי ההתרסה הללו, בשל חשש מעימותים, מובילה לשחיקה מהירה של נורמות החוק וליצירת שני סוגי אוכלוסייה, שהאחד מהם שומר חוק והשני אין מורא דין עליו.

מדור הזירה

מלכתחילה מתירים חינוך נפרד, במימון ממלכתי, לחרדים ולערבים, שאינו מטפח ערכים לאומיים וממלכתיים ומאפשר את צמיחתו של לאום ערבי נפרד, שגדל על מורשת הנכבה במקום על עצמאות ישראל, ובשני המגזרים, על לימודים מסורתיים שאינם מכשירים את הצעירים לעולם המחר, ועל תלות במקום על יצירתיות וקידמה. התוצאה היא הישגים נמוכים בלימודים והשתרשות העוני והתלות בתשלומי העברה.

בהגיעם לבגרות נידונים הילדים משני המגזרים לעוני ולתחושות קיפוח, אף על פי שהם - באופן מעוות - פטורים מנשיאה בעול השירות למדינה שאחרים מחויבים בו. התוצאה ההכרחית היא התנתקות מהמדינה וזלזול בחוקיה. אין כשני המגזרים הללו להסתתר מאחורי עוניים וקיפוחם, כדי להצדיק עבירות על החוק, ואחר כך להשתלח ב"ברוטליות" של המשטרה. כשנפתח תיק פלילי שנוי במחלוקת נגד ערבי או חרדי (בשפרעם או במאה שערים), נוצרת קואליציה פורקת עול שאינה מוכנה לקבל את דין המשפט ומורדת בו.

לא היתה מפלגה מושחתת כש"ס, שכה רבים מראשיה נידונו לשבת בכלא, בחסות "מנהיגם הרוחני" שראשי המדינה משחרים לפתחו. ואין להתעלם מהחשש להסלמה במחאה הערבית נגד ערכי המדינה וסמליה, כפי שכבר באה לידי ביטוי באירועי הדמים של אוקטובר 2000, או בהנפת דגלי חיזבאללה בעצרות יום האדמה. לדידם של שני פלגים אלה, הדמוקרטיה אמורה להגן על זכויותיהם מפני הרוב, אך הם אינם מחויבים לה במאומה.

שני השלישים האחרים של האוכלוסייה קצו ברמיסת החוק ובעול הכלכלי והחברתי שהם מחויבים בו, כדי לתחזק את תלותם הגוברת ואת חוצפתם המתריסה של מי שרואים בכל אמצעי הגנה מפניהם "גזענות", "רדיפה" ו"אפליה". לכן, לא "הידברות" ולא התקפלות של השלטונות בפני אלימות, ולא הגדלת התלות בתשלומי העברה נחוצות לנו, אלא מערכת חקיקה ואכיפה אחידה נוכח פריקת העול הכללית בשני המגזרים.

אם יש חינוך ממלכתי במדינה, יש לכפותו על כולם - במימון המדינה. כל מגזר שירצה להיבדל, יעשה זאת על חשבונו. יש לקבוע תוכנית אחידה שתחנך את הדור הבא לאהבת הארץ ולידיעת שפתה ותרבותה, ותלמדו לשרתה וגם ליהנות ממשמניה. החינוך לדמוקרטיה צריך לכלול גם שירות חובה לאומי, הנחלת העבודה והמלאכה במקום הזרמת כספי חינם, ריסון פורעי חוק על ידי נקיטת אמצעים חריפים נגד בנייה לא חוקית ופגיעה בסדר ציבורי, ומאבק תקיף נגד כל מעשה פשע, יהא עושו אשר יהא.

פרופ' רפי ישראלי מלמד איסלאם באוניברסיטה העברית בירושלים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ