בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיים גנז | הכרה ערבית במדינה יהודית

תגובות

אחרי שהואיל ושילם מס שפתיים לפתרון שתי המדינות, הציב בנימין נתניהו את הדרישה שהערבים יכירו בישראל כבמדינה יהודית. גם ציפי לבני הזכירה את הדרישה הזאת, כשניהלה יחד עם אהוד אולמרט את "תהליך אנאפוליס". הן נתניהו והן לבני הצדיקו אותה בצורך לחזק את ההתנגדות לתביעת השיבה הפלסטינית. אבל ללבני היתה הצדקה נוספת: היא טענה כי הכרה ערבית ביהודיותה של ישראל תסייע להשתיק תביעות לאומיות קבוצתיות של ערביי ישראל.

שתי ההצדקות האלה לדרישה להכרה ערבית פורמלית ביהודיותה של ישראל הן מוטעות. הראשונה, מפני שהיא נזקקת לאמצעי לא ראוי לצורך השגת מטרה ראויה. השנייה, מפני שביסודה עומדת גם מטרה לא ראויה.

אשר להצדקה הראשונה: כדי שיהודיותה של ישראל תמשיך להתממש בעתיד הנראה לעין צריך להתקיים בישראל רוב יהודי. שיבה המונית של פליטים יכולה לסכן את הרוב הזה. לכן, צריך למנוע אותה. אבל בשביל למנוע אותה לא צריך שהערבים יסכימו באופן פורמלי להכיר ביהודיותה של ישראל. די שיסכימו, כי את חלקה הגדול באחריות לבעיית הפליטים יש לממש לאו דווקא באמצעות שיבה המונית שלהם.

אשר להצדקה השנייה: כדי שישראל תהיה מדינה יהודית, אין צורך לשלול מן הערבים הישראלים זכויות קיבוציות של מיעוט לאומי. סלובקיה הכירה בזכויות כאלה של המיעוט ההונגרי החי במסגרתה, למרות קיומה של מדינה הונגרית. זה לא גרם לסלובקיה לחדול מלהיות מדינה סלובקית. מקדוניה הכירה בזכויות כאלה של המיעוט האלבני, למרות קיומה של מדינה אלבנית. זה לא גרם למקדוניה לחדול מלהיות מדינה מקדונית. ויש דוגמאות רבות נוספות.

ומלבד הדוגמאות קיים גם עיקרון: מי שנמנים עם אומות מולדת, זכאים לזכויות קיבוציות לאומיות במדינה שבה הם חיים. בישראל זה חל על יהודים ועל ערבים. היהודים צריכים להמשיך להיות רוב בישראל מפני שבלי רוב, בנסיבות שבהן הם מיעוט קטן במזרח התיכון, ובעיצומו של סכסוך דמים רב שנים עם סביבתם, אין ערובה פוליטית לכך שזכותם להגדרה עצמית במולדתם תכובד. אבל רוב דמוגרפי, המבטיח כוח הכרעה פוליטי, אינו צריך להיתרגם לגילויים של ביטול והעדר כבוד חוקתי כלפי זכויותיו הקיבוציות של המיעוט. להיפך, הוא צריך להיות בסיס לנדיבות חוקתית. הנימוק הנוסף שהעמידה לבני לתנאי ההכרה בישראל כבמדינה יהודית, הוא אפוא גרוע מן הנימוק המשותף לה ולנתניהו.

מכל הדברים האלה לא נובע, כמובן, שאין זה רצוי שהערבים יכירו בצדקת היותה של ישראל מדינה המגשימה את זכותם של היהודים להגדרה עצמית. רצוי מאוד שיכירו בכך, גם מפני שטוב להכיר בדברים צודקים, וגם מפני שהכרה כזאת תעצים מאוד את סיכויי קיומה של ישראל היהודית לאורך זמן. אבל אסור לבלבל בין אקט ההכרה המשפטית של מדינות ערב לבין מצב התודעה של המוני הערבים או האליטות שלהם.

בשביל להעצים את סיכויי קיומה של ישראל כמדינה שעיקרה יהודי, נחוצה הכרה תודעתית. הכרה משפטית של מדינות אינה ערובה להשגת הכרה תודעתית של האליטות שלהן. להיפך, אם ישראל תחלץ ממדינות ערב בכוח הכרה פורמלית ביהודיותה, היא תחבל בסיכוייה להשיג הכרה תודעתית של הערבים בצדקת יהודיותה. כדי להשיג הכרה כזאת צריכה ישראל להיות צודקת בפירוש שהיא מעניקה ליהודיותה ובאמצעים שהיא נוקטת כדי לממשה. ובינתיים היא לא צודקת באף אחד מן הדברים האלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו