בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רוני גרובר | הזדמנות לרפורמה בטלויזיה

תגובות

אני כותב את הדברים האלה, מפני של-4,000 הבמאים, התסריטאים, המפיקים, אנשי הצוות והשחקנים המאוגדים ב"מטה מאבק היוצרים" (ממ"ה), אין ערוץ טלוויזיה שייתן במה לתרומתם התרבותית לחברה הישראלית; אין להם גם את גיא ואורלי בע"מ, שיבטאו בשבילם את תסכולם בפריים טיים, ולא את מיקי חיימוביץ ומוטי קירשנבאום, בעצמו יוצר מוכשר, שייפגשו בשמם עם שר התקשורת משה כחלון. זו אולי תמצית הבעיה.

אף כי ערוץ 10 הוא ערוץ פרטי ומסחרי, המשאב שהוא מנצל הוא ציבורי ושייך לכולנו. הוא ניתן לבעליו כדי שייצרו אלטרנטיווה תוכנית, והם התחייבו לעשות כן. המאבק שמנהלים כרגע קברניטיו באמצעות הכלי שהעניקה להם הממשלה אינו לגיטימי ולא מוסרי. הם לא טוענים שאין להם עוד עניין בהפעלת הערוץ או שאין לו הצדקה כלכלית, אלא לוחצים על המחוקק לשנות את תנאי החוזה ולהעניק להם רישיון קבוע להפעלת הערוץ. בפועל, הם מבקשים להסיר את הפיקוח ולאפשר מיקסום רווחים. כבר היום ערוץ 10 לא עומד במרבית מחויבויותיו התוכניות, ועדיין מפסיד. אם יותר לו לפעול אך ורק על בסיס שיקולים כלכליים, לא קשה לדמיין איך ייראה המרקע.

התמונה מסתבכת עוד כשמסתכלים על שוק הטלוויזיה כולו. ערוץ 2, שדורש את אותן הקלות, מבזבז מיליונים על השקת אתרי אינטרנט ממותגים וקניית ערוץ המוסיקה, במקום על דרמות וסרטים דוקומנטריים איכותיים, וערוץ 1 הציבורי נמצא כבר שנים בסכנת סגירה ואינו ממלא את ייעודו המקורי.

מקובל להאשים את הרגולציה, אבל בדיקת העובדות מוכיחה אחרת. הלוויין והכבלים, שני גופים מפוקחים, הבינו את הכוח הטמון ביצירה הישראלית, ולא רק שהם מרוויחים כסף, הם גם הספקים העיקריים של תכנים מקוריים לערוצים המסחריים. "בטיפול", "רביעיית רן" ודומיהן לא נולדו בערוצים המסחריים, מהטעם הפשוט שאנשי העסקים המופקדים על השידור המסחרי לא מעוניינים לקחת סיכונים. המגמה של גימוד הפיקוח לא מונעת אפוא על ידי הרצון בטובת הצופים, אלא על ידי תאוות הרווח. המשמעות המיידית של מעבר לרישיונות תהיה, אם כן, בצורת תרבותית. הצופים שמדליקים את הטלוויזיה כדי לצפות בסדרות כמו "מרחק נגיעה" ייוותרו עם שעשועונים כמו "מצלצלים".

באחרונה, החריפו בעלי הערוצים המסחריים את איומיהם והודיעו לשר התקשורת, שאם לא יאשר את דרישותיהם "יחשיכו את המסך". את כחלון זה מפחיד ובצדק, אבל הוא צריך לזכור שכניעה לדרישות כעת רק תשאיר את המשבר בשוק הטלוויזיה על כנו. יש לראות במצב שנוצר הזדמנות לתקן את הכשלים.

הפתרון מהפכני אך פשוט למדי. בשלב הראשון, יש לפעול להשלמת הרפורמה ברשות השידור ולהפיכתה לגוף שיספק תכנים מורכבים, פלורליסטיים ועתירי השקעה ללא התחשבות בשיקולי רייטינג. בשלב השני, יש להעניק לערוץ 2 רשיון ולהסיר ממנו את הרגולציה. המתח התמידי בין ציפיות הקהל והיוצרים מהערוץ ייעלם, והוא יוכל להתפנות למה שהוא עושה הכי טוב - בידור להמונים. השלב השלישי הוא סגירתו של ערוץ 10 והפעלתו מחדש בהקדם האפשרי כערוץ מסחרי, המנוהל על ידי עמותה ללא מטרות רווח שיקימו היוצרים.

הערוץ החדש ימקם את עצמו מבחינה תוכנית בין ערוץ 1 ל-2, וייצר אלטרנטיווה אמיתית השואבת את כוחה מיצירה ישראלית מקורית. המימון יגיע מפרסום, מהתקציב השנתי של הרשות השנייה (שנהפכה למיותרת במערך שכזה), מ"היטל תרבות" שיעבירו זכייני ערוץ 2 בגין המחויבויות שמהן "נפטרו" בז'אנרים של סוגה עילית, ומתרומות. כך ייווצר שוק טלוויזיה יציב, המשרת קודם כל את מגוון הצרכים של הציבור, מאפשר לזכייני ערוץ 2 להרוויח ומספק "מנוע צמיחה" אדיר לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה.

הכותב הוא יוצר וחבר הנהלת פורום היוצרים הדוקומנטריים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו