ארי שביט | פלסטין חדשה

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

זיכרו את השם: רוואבי. עיר הגבעות שתיבנה 9 ק"מ צפונית-מערבית לרמאללה. העיר המתוכננת הראשונה בהיסטוריה הפלסטינית. העיר המתוכננת הראשונה בגדה שבה יתגוררו פלסטינים ולא מתנחלים. עיר המיועדת להיות עיר-שפע פלסטינית, חילונית, פתוחה ותוססת. עיר של מדרחובים ובתי קפה, גני ילדים ובתי ספר. עיר של חברות-הזנק פלסטיניות ויאפים פלסטיניים. עיר אשר תסלול את דרכם של הפלסטינים אל המאה ה-21.

במשך שנים רוואבי היתה משאלת לב. היזם, בשאר מסרי, תמיד האמין במעמד הפלסטיני החדש: צעירים משכילים אשר פניהם למערב והכנסתם בינונית עד גבוהה. מסרי ראה במעמד החדש פוטנציאל כלכלי, חברתי ותרבותי רב. על כן חשב שנכון יהיה להקים לו עיר חדשה. ואולם בתנאים של עימות וכיבוש רוואבי נראתה כפנטזיה הזויה. רבים הטילו ספק ביכולת להקים עיר-מודרנה פלסטינית כשהגדה המערבית נתונה לדיכוי, שסועה במחסומים, נגועה בפוליטיקה קיצונית והרסנית.

מדור הזירה

ואולם בשנה האחרונה התרחשה מהפיכה. מדיניותו של סלאם פיאד החלה להניב פירות. כוחות ביטחון פלסטיניים נפרשו מחדש ברמאללה, בג'נין, בשכם, בבית לחם ובחברון. האנרכיה פינתה את מקומה למשטר של סדר. במקביל ישראל הסירה כ-25 מחסומים אשר ביתרו את הגדה וחנקו את כלכלתה. גם התודעה הפלסטינית השתנתה: נמאס. נמאס מהחיכוך המתמיד והמאבק הבלתי פוסק. נולדה כמיהה מחודשת לשקט, לסדר ולחיים טובים.

כתוצאה משלושת התהליכים הללו משקיעים ערביים ומערביים שבו להשקיע בפלסטין. ברמאללה נפתחו בנקים, חברות פיננסיים וחברות היי-טק. גם בית לחם וג'נין החלו לשגשג. אפילו בשכם הופיעו באחרונה סימנים ראשונים של תפנית. השקט, היציבות והתנועה הכמעט חופשית גרמו לכך שהחיים יחזרו בהדרגה למסלולם. אחרי עידן של קנאות ודיכוי, פלסטין התחילה סוף סוף להצמיח את ראשית-ראשיתה של תקווה.

בישראל ממעטים לדבר על מהפיכת-פיאד. מאז הלינץ' ברמאללה, מרבית הישראלים מחקו אותה ממפת התודעה. אין להם עניין בפלסטינים, מטוב ועד רע. ואולם גם אותם ישראלים המחזיקים בתיק-הפלסטיני לא תמיד מתעניינים בפלסטינים כבני אדם. הם מעדיפים אותם כקורבנות. אין להם עניין רב בפלסטינים החדלים להיות קורבנות והופכים ליזמים, אדריכלים, קבלנים, מתכנתים, פרסומאים ויח"צנים. על כן, גם ימין וגם שמאל לא ראו ולא הפנימו את המהפיכה השקטה הפוקדת את הגדה.

ואולם המהפיכה השקטה מתרחשת. הכל עדיין פריך, הכל עדיין הפיך. בכל רגע משבר מדיני או אירוע ביטחוני עלולים לטרוף את הקלפים. ואולם המבקר ברמאללה בקיץ הזה לא יכול שלא להתפעם. בשנה האחרונה בלבד נפתחו בעיר כ-12 מסעדות חדשות. בחצות הליל הרחובות שוקקים, המסחר ער, מועדוני הלילה הוללים. כמו ביירות של חרירי, רמאללה של פיאד היא עיר של אחרי מלחמה. עיר המחלימה מטראומה קשה וחוגגת את שפיותה. אם האמריקאים, הישראלים והפלסטינים לא יקדיחו שוב את התבשיל, השפיות הזאת עשויה להתפשט גם אל ערי הגדה האחרות. בתוך זמן לא רב מציאות חדשה עשויה להתהוות.

רוואבי היא גם הסמל וגם המבחן של השפיות החדשה. 800 מיליון דולר עומדים להשקיע פלסטינים וקטארים במיזם חסד התקדים. כ-6,000 יחידות דיור שייבנו בעיר אמורות לאכלס כ-40 אלף תושבים ולהעניק מקומות עבודה ל-10,000 פלסטינים.

רוואבי היא גם פרויקט כלכלי ענק וגם פרויקט חברתי תרבותי המציע לפלסטינים אופק חדש. ואולם כדי שרוואבי תצא לפועל האמריקאים והאירופים חייבים להבין שדרכו של פיאד היא הדרך. כדי שרוואבי תצא לפועל נתניהו וברק חייבים להעביר לרשות הפלסטינית את המסדרון היבשתי שיחבר בינה לבין רמאללה. הם חייבים לחתוך בביורוקרטיה ולאפשר לעיר העתיד לקבל מים, חשמל ודרכי גישה. יש כעת הזדמנות של ממש בגדה. אסור להחמיץ אותה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ