בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עלי חיידר | כמו הערבים? ממש לא

תגובות

תגובתו האלימה של הציבור החרדי בירושלים על פרשת "האם המרעיבה" נתפשה בעיני כמה דוברים בקרב הציבור היהודי כהזדמנות טובה להסית גם נגד הציבור הערבי. הם החליטו (כפי שעשה, למשל, רפי ישראלי במאמרו "קוראי התיגר", "הארץ" 20.7) לקשור את שתי הקבוצות יחד ולהציגן כקוראות תיגר על המדינה וכמפירות חוק כרוניות.

ואולם, האמת היא שלמעט היותן מיעוט מספרי קיימים כמה הבדלים מהותיים בין שתי הקבוצות:

* הערבים מהווים מיעוט לאומי ילידי, שלא היגר לכאן משום מקום, ואילו החרדים הם חלק מהרוב היהודי אשר רובו ככולו היגר לישראל במהלך המאה הקודמת.

* האזרחים הערבים, להבדיל מהחרדים, לא היו מעולם חלק מהקואליציה השלטת, או שותפים מלאים בתהליכי קבלת ההחלטות או חלוקת התקציבים.

* המיעוט הפלסטיני מופלה באופן שיטתי במשך יותר משישה עשורים, ומופעלים נגדו מנגנוני שליטה ופיקוח - להבדיל מהחרדים, שנהנים מפריווילגיות שונות כתוצאה מהשתתפותם בקואליציה והיותם חלק מהרוב היהודי. אין צורך להרחיק לכת, כדי למצוא דוגמאות לאפליה הזאת. הימים הללו מספקים לנו שפע של התבטאויות גזעניות, ולא מצד קבוצות שוליים. שר התחבורה ישראל כץ החליט לאחרונה לעברת את שמות הערים בשלטי הדרכים ולמחוק מהם את השפה הערבית; שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס אמר לאחרונה, כי "יש לעצור את ההתפשטות הערבית בוואדי ערה"; השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ' אמר לסוכן משטרתי סמוי שהוא נראה כמו "ערבוש אמיתי". ואם לא די בכך, החליט עכשיו שר החינוך, גדעון סער, להוציא את המלה נכבה מתוכנית הלימודים בבתי הספר הערביים.

* בזמן שהממשלה פועלת לצמצום המרחב הציבורי שהערבים חיים בו היא דואגת לבנות יישובים חדשים לחרדים, כמו זה שאישרה לאחרונה באזור ואדי ערה.

* ברגע שהחרדים מוחים נגד הרשויות המשטרה נוהגת בהם ברגישות ובסלחנות. לעומת זאת, כאשר האזרחים הערבים מחו נגד מדיניות הממשלה, באוקטובר 2000, 13 מתוכם נהרגו על ידי השוטרים. זאת בנוסף לעשרות אזרחים ערבים שנהרגו על ידי המשטרה מאז אירועי אוקטובר 2000.

* הציבור הערבי, להבדיל מהציבור החרדי, מעוניין למצוא תעסוקה ולעבוד, אך נתקל בחסמים רבים, הן מצד המדינה והן מצד המגזר הפרטי. יותר מ-12 אלף אקדמאיות ערביות בוגרות המכללות להכשרת מורים אינן מוצאות אפשרויות תעסוקה הולמות. ייצוגם של האזרחים הערבים בשירות המדינה הוא 6.67% בלבד, אף שייצוגם באוכלוסייה הוא כ-20%. לכן, בניגוד לחרדים הערבים אינם עניים מרצון.

* הציבור הערבי כפוף למשרד החינוך בכל הנוגע לתכני הלימוד, למתודולוגיות ולמינוי אנשי המערכת, זאת להבדיל מהציבור החרדי הנהנה ממערכת חינוך עצמאית ואוטונומית.

* הציבור הערבי אינו יוזם מאבקים אלימים או מתגרה ברשויות. להיפך, הוא מהווה מושא להתגרויות ולאלימות הן מצד המשטרה והן מצד אנשי הימין הקיצוני.

ולסיום: הציבור החרדי הוא קולקטיוויסטי יותר מאשר הציבור הערבי. הוא מונהג על ידי הנהגה סמכותית אחת, להבדיל מהציבור הערבי שהוא הרבה פחות הומוגני.

כל מי שממשיכים להאמין בפוליטיקה של כוח ביחס לאזרחים הערבים, וכל מי שמתעקשים לעמוד על הדרישה להכיר בישראל כבמדינה יהודית צריכים לעשות חשבון נפש. זאת משום שהאחריות לבניית תשתית אזרחית ומשטר דמוקרטי המבוסס על ערכי החרות, הצדק והשוויון - מוטלת על כולנו.

עו"ד חיידר הוא מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו