שלמה אבינרי | כך לא עושים שלום

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

לאחרונה פורסמו פרטים על "הנספח הביטחוני" של יוזמת ז'נווה, שהוכן על ידי אישים פלסטינים וישראלים. מהצד הפלסטיני השתתפו אישים המייצגים את הרשות הפלסטינית, ואילו הישראלים - כולם תא"לים ואל"מים (במיל'), שאין להם כיום שום מעמד רשמי.

למקרא החומר קשה לדעת אם לבכות או לצחוק. מה שברור הוא, שכך לא עושים שלום; מה שעוד ברור הוא, שכאשר מפקידים נושאים ביטחוניים באופן בלעדי בידי קצינים לשעבר, הרי שעם כל כוונותיהם הטובות (והם הרי כולם תומכים ביוזמת ז'נווה) מסתבר כי גם את השלום הם מסוגלים לראות רק דרך כוונת הרובה. המסמך אינו מסמך של הסכם שלום, אלא טיוטה של שביתת נשק מזוינת, שתהפוך את החיים בישראל ובמדינה הפלסטינית לחיים תחת מצור הדדי, רוויי חשדנות ואיומים.

מדור הזירה

הנה כמה דוגמאות לאופן שבו ההיבטים הביטחוניים (בלי להיכנס לצדדים המדיניים של היוזמה) של יוזמת ז'נווה הופכים את רעיון השלום לבדיחה גרועה:

במדינה הפלסטינית יהיו שלושה כבישים, שבהם ישראלים יוכלו לנסוע בלי דרכון - בהם כביש 443 מצומת מכבים ועד הכניסה לירושלים. ישראלי שיבקש לנסוע בכביש זה יצטרך להצטייד במערכת ג'י-פי-אס ובלחצן מצוקה. לא בדיוק גבול של שלום, בייחוד למי שגר במודיעין ועובד בירושלים.

מעבר הגבול בירושלים ימוקם בצומת הגבעה הצרפתית; פלסטיני שירצה להיכנס לירושלים יצטרך לעבור בשני טרמינלים, ישראלי ופלסטיני, המחוברים במעבר תת-קרקעי, ולאחר מכן יוכל לעלות לרכבת הקלה לירושלים. יש להניח, כי הטרמינל הישראלי יהיה מאויש באנשי ביטחון: גם כן לא בדיוק גבול של שלום.

לעיר העתיקה יהיה, למעשה, סטטוס בינלאומי: ישראלים ופלסטינים יוכלו להיכנס אליה ללא דרכונים, אך בתוך החומות יתפרשו שני כוחות בינלאומיים. לא ברור מי יבטיח את שלום המתפללים ליד הכותל או ימנע מיהודים קיצונים לפרוץ למתחם הר הבית. במדינת אוטופיה הסדרים בינלאומיים כאלה אולי פועלים, במציאות הם לא קיימים בשום מקום בעולם. לא ברור הרכב הכוחות הבינלאומיים ומי יהיה ממונה עליהם. האם לישראל תישאר סמכות כלשהי לגבי תושבי העיר העתיקה, או שגם הם יהיו כפופים לכוחות הבינלאומיים? לפלונטר כזה קוראים בינאום.

בבקעת הירדן יישאר גדוד חי"ר ישראלי, ובנוסף יתפרסו לאורך הבקעה מול ירדן שלושה גדודים בינלאומיים, וגדוד אחד בציר פילדלפי מול מצרים. נוכחות צבאית בינלאומית מסיווית כזאת לא קיימת בגבולותיה של שום מדינה בעולם, השרויה ביחסי שלום עם שכניה.

המדינה הפלסטינית תהיה מפורזת, אך תחת פיקודה יהיו משטרה, משטרה ימית, כוחות ביטחון לאומי, מנגנון ביטחון הפנים, משמר גבול ומנגנוני הביטחון השונים. הם יצוידו בנשק קל בלבד, ואם יזדקקו לנשק כבד יותר לפיזור הפגנות, הם יפנו לכוח הבינלאומי שיספק להם אותו. מי שמאמין שמנגנון כזה עשוי לפעול בתנאי לחץ ומהומות - כנראה שלא עזב מעולם את שולחן הכתיבה האקדמי.

בקצרה, מדובר במיליטריזציה - לא יעילה ובלתי ישימה - של השלום. ברור שבכל הסדר יצטרכו להיות מנגנונים של ביטחון והתראה, אבל מערכת מסורבלת, רב-ממדית וכוחנית כזאת אינה מתכון לשלום, אלא לחיכוכים ולאי-הבנות. היא תהפוך את תושבי ישראל ופלסטין לנתיניהן של אינספור רשויות צבאיות, מקומיות ובינלאומיות מתחרות. יש לקוות שהממשל האמריקאי יבין זאת, במידה שתוכנית הזויה זו תוצג לפניו.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ