בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שאול אריאלי | איך כן עושים שלום

תגובות

הסכסוך הישראלי-הפלסטיני, הניזון זה יותר ממאה שנה ממתחים לאומיים, דתיים וחברתיים, יצר מציאות תודעתית ופיסית של חשד, שנאה ותחושת איום בשני הצדדים, שאין בכוחו של שום הסכם קבע לשנות באחת. זוהי אחת מההנחות העומדות ביסוד יוזמת ז'נווה. היוזמה נועדה, אמנם, להציע מתווה מעשי וקונקרטי להקמת המדינה הפלסטינית, אך גם להבטיח את האינטרסים החיוניים של ישראל, שהם אי מימוש זכות שיבה, הכרה בישראל כבבית הלאומי של העם היהודי ובעיקר - הסדרי ביטחון מפורטים וקפדניים החיוניים לשמירת קיומה וחוסנה.

על הרקע הזה תמוהה הביקורת שמתח שלמה אבינרי על הפרק הביטחוני של היוזמה והנספח המפורט שלו ("כך לא עושים שלום", "הארץ", 2.8). נראה שהיא מתעלמת ממציאות החיים כאן, שבה אין כמעט משפחה ישראלית או פלסטינית שאינה נושאת את צלקות הסכסוך.

לכל תהיותיו של אבינרי יש תשובות ברורות כבר בפרק הביטחוני, שפורסם לפני כשש שנים. הכוח הרב-לאומי אמור לפעול רק בשטחי פלסטין, כך שתושבי ישראל לא ייהפכו ל"נתיניהן של רשויות בינלאומיות", כטענתו; הכותל ושאר חלקי העיר העתיקה בירושלים שבריבונות ישראל יהיו כפופים לשלטון הישראלי בלבד, בניגוד לחשש שמעלה אבינרי, שלפיו תושבי העיר העתיקה יהיו כפופים לכוחות הבינלאומיים, מה שייצור "פלונטר".

דיון רציני בהסדרי הביטחון (כמו הפירוז של פלסטין והנוכחות הבינלאומית), המבקשים להשיג הן הרתעה שתניא את הצדדים מהפרת ההסכם בטווח הקצר והן תהליך פיוס ארוך טווח ויציב - מחייב לבחון את ההנחות שביסוד ההסדרים הללו. אפשר לסכם אותן בקצרה:

ראשית, כדי להבטיח שהאיום הביטחוני על ישראל לא יהיה חמור מזה הקיים, במקרה שהסכם הקבע יקרוס, יש לדאוג לכך שבדומה למה שנקבע בהסכם עם מצרים (ובעתיד עם סוריה) צבא זר לא יחנה על גבולה. שנית, בכל הסכם יימתח הגבול החדש על פי מיקומן של ההתנחלויות שיסופחו לישראל ולא על פי שיקולי ביטחון אסטרטגיים וטקטיים. אורכו יהיה כפול משל הקו הירוק. לפיכך יש להבטיח, כי פלסטין תוכל להקים כוח לביטחון פנים שימנע פעילות טרור עוד לפני הגבול. האם אבינרי, למשל, היה ממליץ לפרק את גדר הביטחון שבין ישראל ופלסטין מיד אחרי החתימה על ההסכם?

שלישית, ההסכם עם הפלסטינים לא יביא להסרת כל האיומים מעל ישראל. לפיכך עליה להבטיח את אפשרות קיומם של מתקני התראה ואת יכולתה לטוס במרחב האווירי של פלסטין.

רביעית, נוכחותו של הכוח הבינלאומי אמורה להבטיח את מימוש ההתחייבויות הנוגעות לביטחונה של ישראל, אך היא משמשת גם ערובה לביטחונה של המדינה הפלסטינית המפורזת מפני מעבר מהיר של ישראל לשימוש בכוח.

לבסוף, ההסכם נהנה מיציבות וקיומו מאפשר לצדדים לדאוג באופן מוצלח יותר לאינטרסים החיוניים שלהם מכפי שהיו יכולים לעשות בלעדיו. לפיכך, יש לראות את הפרק הביטחוני רק במסגרת חבילה כוללת של "תן וקח" שיש בה טיפול כולל בסוגיות הגבולות, הפליטים וירושלים.

אם נגיע להסכם תצטרך ישראל להבטיח תחילה, כי ההסדרים הביטחוניים אינם הופכים, באמצעות פרשנות צינית וכוחנית, לזרעים של פורענות עתידית, אך גם לבחון במשך השנים אם התבססות ההסכם ויציבותו מאפשרות לסלק חלק מסידורי הביטחון. עד אז יהיה עלינו לנקוט זהירות וגישה מפוכחת ואין ספק שהממשל האמריקאי יבין זאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו