יהודה בן מאיר | לאמץ את המפה של אולמרט

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

על פי כל הסימנים, צפויה ארה"ב להציג בשבועות הקרובים יוזמה מדינית, אשר ייתכן שתכלול - לראשונה זה שנים רבות - תוכנית להסדר ישראלי-פלסטיני, או לפחות הצעות גישור אמריקאיות ביחס לסוגיות הליבה. ממשלה אחראית חייבת להיערך כראוי להתפתחות כזאת, אשר יכולה להוות בעבור ישראל הזדמנות חשובה, אך עלולה גם לטמון בחובה סיכונים חמורים ביותר.

מאז ומתמיד הכירו ממשלות ישראל בחשיבות העליונה של תיאום עמדות עם ארה"ב. לאחר ביקורו של סאדאת בירושלים הכתיב מנחם בגין ז"ל למזכירו הנאמן את תוכנית האוטונומיה, ובטרם הביא אותה לידיעת הממשלה או הציבור, טס לוואשינגטון והציגה לפני נשיא ארה"ב, ג'ימי קרטר. תוכניתו זו של בגין, שתואמה במידה רבה עם קרטר, היוותה את הבסיס להסכמי קמפ-דייוויד.

מדור הזירה

הצגת תוכנית אמריקאית - גם אם רק בקווים כלליים - אשר אינה מתואמת עם ישראל ואשר אינה עונה על האינטרסים החיוניים שלה, היא הרת אסון. תוכנית כזאת תיהפך חיש מהר להחלטה של מועצת הביטחון, שתתקבל פה אחד, ותעמיד את ישראל בפני מצב בלתי נסבל. נכון, כבר היו דברים מעולם, אבל לא הרי 2009 כהרי 1969 (תוכנית רוג'רס) או 1982 (תוכנית רייגן). בלית ברירה, תיאבק ישראל בתוכנית שעמה לא תוכל לחיות, אך יש לעשות הכל כדי לא להיקלע למצב כזה.

תיאום עמדות עם ארה"ב הוא המשימה הדחופה ביותר העומדת לפני הממשלה וראשה. הדבר ניתן להשגה בתנאי שהממשלה תדע להציג עמדות ריאליות וסבירות שניתן להגן עליהן. הסוגיה החשובה והדחופה ביותר היא סוגיית הגבולות, המקפלת בתוכה גם את נושא ההתנחלויות. קשה להניח, שאפשר יהיה להגיע בשלב הראשון להסכמה בעניין ירושלים או בסוגיית הפליטים. יש מי שמדבר על מדינה פלסטינית עם גבולות זמניים. ואולם, האינטרס הישראלי האמיתי הוא מדינה פלסטינית עם סממני ריבונות זמניים, אך עם גבולות קבע. הסכמה על גבולות הקבע תחייב את הפלסטינים לחצות אחת ולתמיד את הרוביקון הפסיכולוגי, ותעניק לישראל גבולות מוכרים ומקובלים על העולם כולו. הסכמה כזאת תשים קץ לדיבורים על הכיבוש ולניסיונות הדה-לגיטימציה של ישראל.

שאלת השאלות היא, כמובן, על אילו גבולות מדובר. על ישראל לאמץ את המפה של אהוד אולמרט, ולפיה 6.5% משטחי יהודה ושומרון יסופחו לישראל. על פי מפה זו, גושי ההתיישבות כולם, הכוללים מעל 200 אלף מתנחלים, יהיו חלק ממדינת ישראל. מי שמדבר על מדינה פלסטינית המשתרעת על פני 40%-50% מהגדה המערבית אינו פחות הזוי מאותם חברי ועידת הפתח שהאשימו את ישראל ברצח ערפאת. האלטרנטיווה למפת אולמרט היא מפת ז'נווה - מפה גרועה לישראל שאסור להשלים עמה.

מפת אולמרט אינה רחוקה מתוכנית קלינטון. היא בוודאי איננה משאת נפשנו, אך ישראל יכולה לחיות עמה ויש סיכוי טוב שעליה ניתן להגיע להסכמה עם ארצות הברית - הסכמה שכאמור לא תסולא בפז מבחינת ישראל. עם כל הכאב, חשוב לזכור את דברי חז"ל "תפסת מרובה לא תפסת", ולהבין שמי שרוצה הכל או כמעט הכל, מסתכן בכך שיגמור עם לא כלום.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ