בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שמעון שמיר | לא מפיהם אנו חיים

תגובות

בשיח הפוליטי הישראלי גוברים באחרונה הקולות התובעים מהערבים, ובמיוחד מהפלסטינים, להכיר בישראל כבמדינה יהודית, או כבמדינת העם היהודי. התביעה מוצגת באופן אולטימטיווי, השולל הסכמי שלום עם ערבים הדוחים אותה. זו תביעה בעייתית.

הגדרת ישראל כיהודית היא קביעה אידיאולוגית, ועניינם של אזרחי המדינה בלבד. ביחסים הבינלאומיים הכרה למדינות ניתנת על פי קריטריונים כמו ריבונות, עצמאות ושליטה בטריטוריה. ההגדרה האידיאולוגית של מדינה אינה מעניינן של מדינות אחרות, כל עוד אין בה איום תוקפני עליהן.

אין זה, למשל, ענייננו, אם מצרים מגדירה את עצמה כאיסלאמית, כערבית, כאפריקאית או כפרעונית. אנו מכירים בישות הפוליטית המצרית, ודמותה האידיאולוגית נקבעת רק על ידי הקהילה הפוליטית של מצרים. מדינות זוכות להכרה בעולם בלא קשר לשאלה אם הן קומוניסטיות או קפיטליסטיות, אם הן לאומיות או רב-לאומיות.

ישראל עשתה שלום עם מצרים וירדן בלי תביעה להכרה במהותה היהודית. לא היתה אפשרות וגם לא סבירות לכפות עליהן תנאי כזה. זכור לי, כי לאחר חתימת חוזה השלום עם מצרים באו לאוניברסיטת תל אביב ב-1980 השר בוטרוס ראלי וראש הממשלה הקודם מוסטפה חליל לשיחה עם הסגל על היחסים שלאחר החתימה. חליל אמר בהתרגשות: "אנו רוצים ביחסי ידידות ושלום עם ישראל, אבל עלי לומר בגילוי לב, כי כשאנחנו מדברים על היהודים לעולם איננו תופשים אותם כישות לאומית. כמובן, לכם בישראל ובתנועה הציונית יש השקפה אחרת, אך זו נקודת המבט שלנו במצרים, ועלי להציגה לפניכם ביושר". חליל היה תומך מסור בשלום עם ישראל.

התביעה להכרה ביהודיות של המדינה באה לשרת שתי מטרות. במישור הקונצפטואלי - לספק גלגל הצלה למי שטענו תמיד שאין נכונות לשלום בצד הערבי, וכיום עומדים מול הנהגות ערביות המביעות נכונות עקרונית לשלום. מטרידה אותם במיוחד יוזמת השלום הערבית, המציעה יחסים נורמליים וקץ הסכסוך ומסייגת את זכות השיבה בהסכמה ישראלית. כל זאת בתמורה לצעדים ישראליים, שרובם אינם שונים מאלה הנדרשים על פי העמדה האמריקאית. ההמצאה של ה"מבחן" הנוסף באה אפוא לשקם את עילת הסרבנות הערבית.

במישור האופרטיווי - התביעה באה להתמודד עם הלחץ לחידוש המו"מ עם הפלסטינים בעיקר אחרי שממשלת ישראל נסחטה להכיר בעקרון שתי המדינות על ידי הצגת תנאי להסכם, שברור שהפלסטינים לא יוכלו לקבלו. קבלתו תחייב אותם להמיר את הנרטיב הלאומי שלהם בנרטיב הציוני, שגם חלק גדול מהעולם אינו מקבל, להבדיל מההכרה בישראל כבמדינה קיימת. לא מפיהם אנו חיים.

להגדרת המדינה יש השלכות על סוגיות כמו חוק השבות וזכות השיבה, יחסי הרוב עם המיעוט הערבי והשפה והתרבות של המדינה. אבל אלה בעיות מעשיות, שאת חלקן יש לפתור בדרך המו"מ המדיני ואת חלקן בהכרעות פנימיות של הקהילה הפוליטית הישראלית.

הפלסטינים נפלו לפח שטמנו להם דורשי ההכרה במדינה היהודית. במקום להשיב שלא עניינם הוא איך הישראלים מגדירים את מדינתם (כפי שהציע ראש הממשלה סלאם פיאד) הם התבצרו בעמדה השוללת במפורש את קיומה של מדינה יהודית. לכך אין להם כל זכות. תשובתם הנחרצת נעשתה עתה מכשול לשלום, המקביל למכשול שיצרה התביעה להכרה במדינה כיהודית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו