שלמה אבינרי | מה שלא נאמר בגדאנסק

שלמה אבינרי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שלמה אבינרי

טקסי זיכרון והתייחדות פומביים אינם הדרך הטובה ביותר לדיון באירועים היסטוריים. זה נכון גם לטקס בגדאנסק לציון 70 שנה להתקפה הגרמנית על פולין ולפרוץ מלחמת העולם השנייה. אך מהדברים שנאמרו, ולא נאמרו, ניתן ללמוד על התרבות הפוליטית והשיח המדיני העכשוויים.

דברי ראש ממשלת רוסיה, ולדימיר פוטין, בגדאנסק, למרות מתינותם היחסית, העידו, שרוסיה שבויה עדיין במדיניות-הכוח האימפריאלית שלה ואינה מסוגלת להתמודד עם הצורך להודות במשגים ובהכרעות מבישות. פוטין אמנם רמז, שכל ההסכמים שנעשו בשנות ה-30 היו "לא מוסריים", אך לא הודה בטעות הנוראה שעשה סטאלין כשכרת ברית עם היטלר ב-23 באוגוסט 1939.

מדור הזירה

הפולנים מצאו את עצמם היום, כמו ב-1939, במצוקה. מצד אחד, ברור שפולין היתה הקורבן: היא הותקפה בברוטליות והמדינה פורקה וחולקה. מצד אחר, מדברי פוטין כמו מפרסומים במוסקבה נשמעה טענה כאילו היתה פולין מוכנה לשתף פעולה עם הנאצים נגד ברית המועצות.

זה פשוט אינו נכון. עם זאת, גם הפולנים אינם מוכנים עדיין להתמודד עם היבטים מסוימים של מדיניותם. ראוי לציין זאת, עם כל ההבנה לפולין המותקפת.

הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, עם כל פתאומיותו, לא נולד בחלל הריק. אחרי שבריטניה וצרפת הודיעו שיבואו לעזרת פולין אם תותקף בידי גרמניה, נשלחה בקיץ 1939 משלחת צבאית בריטית-צרפתית למוסקבה, בראשות האדמירל הבריטי סר רג'ינלד דראקס והגנרל הצרפתי ז'וזף דומנק, לבדוק אפשרות של ברית בין בריה"מ, בריטניה וצרפת כדי לחסום את גרמניה אם תתקוף את פולין. ברור שמו"מ בין שתי המעצמות הקפיטליסטיות העיקריות באירופה לבין הסובייטים לא היה פשוט לשני הצדדים, שהתייחסו זה לזה בחשדנות.

אך עובדה היא, כי מו"מ זה התקיים במוסקבה בין 11 ל-21 באוגוסט, ובראש המשלחת הסובייטית עמדו שר ההגנה וראשי מטות הצבא, הצי וחיל האוויר. מדוע נכשלו השיחות: האם סטאלין הוא שלא התייחס אליהן ברצינות, או אולי המערב דווקא? על דבר אחד אין מחלוקת: הצדדים נכנסו לדיונים אופרטיביים, והסובייטים ביקשו לדעת, אם במקרה של התקפה גרמנית תאפשר פולין לצבא האדום להיכנס לשטחה כדי לעצור את הצבא הגרמני. שכן כיצד באופן אחר היו הסובייטים יכולים לבוא לעזרת פולין?

השאלה הועברה אל הפולנים שוב ושוב, ואפשר להבין את הדילמה שלהם: להתיר לקומוניסטים להיכנס לפולין? תחילה התחמקו מתשובה, ולבסוף ב-21 באוגוסט השיב שר החוץ הפולני, קולונל יוזף בק, בשלילה: פולין לא תרשה כניסת צבא סובייטי לשטחה, גם כדי להגן עליה מפלישה נאצית.

למחרת טס ריבנטרופ למוסקבה - והשאר רשום בספרי ההיסטוריה.

אסור לשאול "מה היה קורה אילו"; אך הסירוב הפולני - מובן ככל שיהיה מבחינת ההיסטוריה הפולנית - לא היה הכרח המציאות. פולין יכלה להחליט אחרת, אם כי היסטוריון פולני אמר לי באחרונה, כי שום מנהיג פולני לא היה יכול לשרוד אם היה מסכים לכניסת צבא סובייטי לפולין.

אולי. אבל אולי היתה נמנעת המלחמה כפי שהתרחשה. זו מסקנה שאי אפשר להוכיחה, והיא קשה מנשוא. אבל אי אפשר להתחמק מלהרהר בה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ