אילנה המרמן | בימים שרמאללה משגשגת

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

יש חיים חדשים בגדה המערבית, כך מדווחים באחרונה בעיתונים: חופש תנועה, מסחר משגשג, חיי לילה. לבם של ישראלים רבים בוודאי מתרחב, בעיקר לב ההומניסטים שבהם. הכיבוש המתמשך ושלילת זכויות אזרח ואדם ממיליוני אנשים באמת ובתמים אינם לרוחם. אבל גם אין להם לא הכוח הנפשי ולא הפנאי להתעניין ולדעת מה באמת מתרחש שם, בערים ובכפרים במערב הפרוע שבמזרח, קילומטרים מעטים מבתיהם, במקומות שהכניסה לאליהם אסורה או מותרת - מי בכלל יודע ומי רוצה לדעת. עכשיו אפשר אפוא לנשום קצת לרווחה.

לכן חשוב לי לספר לכם, בני עמי וארצי השותפים להשקפת עולמי, שהתנחלויות רבות כבר בלעו כמעט את כל האדמות החקלאיות של הכפרים שבשכנותן. שום הקפאה לא תשיב אותן עוד אל בעליהן. רובם נהיו שכירי יום והם עובדים או מובטלים בלי שום תנאים סוציאליים. הם ונשותיהם וילדיהם לא נוסעים לקניונים היקרים ברמאללה. גם אל חופי הים היפים של תל אביב, הפתוחים לכל בחינם, לא יוכלו להגיע. אפשר רק לתאר מה יעשו מרחבי ים וחול לילד או ילדה, לנער או נערה, הגרים במרחק שעה מהם ולא ראו ים מעודם.

חשוב לי שתדעו, שבעצם הימים האלה גברים רבים, וגם נשים, יוצאים באישון לילה, מטפסים על גבעות, זוחלים מתחת לגדרות, חוצים בריצה כביש מהיר ונבלעים בחשכה מעברו האחר. ובבוקר מתייצבים לבנות בתים בהר חומה או במודיעין עילית, לנקות דירות ולטפח גינות בערינו, לישון כמה ימים באיזה מקום סתר ולהשתכר אל צרור נקוב, או לא כלום - אם לא מצאו עבודה.

גם עדנאן עבדאללה בן ה-35 מדהיישה לא יוצא לבלות בבית לחם. בתחילת שנת הלימודים גם לא יחזור כנראה ללימודיו באוניברסיטה.

יותר משנה הוא יושב בקציעות, באחד האוהלים שבמחנה המעצר הענקי בנגב, שאלפי אנשים קופאים שם מקור בלילות החורף ומתבשלים בחום בימות הקיץ - הידעתם? ובכן, שם כלוא גם עבדאללה. בלי משפט. במעצר מינהלי. לפני כשבועיים האריכו את מעצרו בשישה חודשים, שלאחריהם יוכלו להאריכו עוד ועוד.

כל המצבים הלא-תקינים האלה, שאת קורבנותיהם אני מכירה אישית, הם במהותו של כיבוש, ואף יותר מזה במהותו של כיבוש שאינו מצב זמני של ימי חירום או מלחמה, כי אם מצב קיומי קבוע. אין עוד מה לדבר על דמוקרטיה וזכויות אדם במדינת ישראל, המעניקה אותן בנדיבות לכם ולי אבל לא למיליונים שחיים לידנו ובקרבנו, מפרנסים אותנו בכלכלתם המשועבדת לשלנו ונתונים לשלטון צבאנו.

טלו קורה מבין עיניכם: העיוות העמוק הזה של חיינו הישראליים והיהודיים פה לא יתקון בהורדה של מאחז פלוני, וגם לא בהקלה על המעבר במחסומים.

אלה דברים זמניים. אין דבר עצמאי ממשי שיוכל לשגשג לאורך ימים בגדה המערבית הכבושה - לא תעשייה ולא בנייה, ובוודאי לא חייהם וכבודם של רוב בני האדם החיים שם. תנו דעתכם על כך שגם שלומנו שלנו נועד להישאר מצב זמני במצב הקבוע הזה - ולא רק שלומנו המוסרי-הנפשי, הומניסטים ורודפי שלום שכמותנו, כי אם גם שלומנו הפיסי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ