גבי סיבוני | האיום השלישי

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

מאז הקמתה נדרשה מדינת ישראל להתמודד עם האיום שנשקף לה ממדינות ערב. בתחילה בנו מדינות ערב כוח צבאי במטרה לכבוש את ישראל. מול האיום הפיסי הזה הציבה מדינת ישראל תפישת בניין כוח שאיפשרה לסכל את ניסיונות הפלישה. משהבין האויב שכיוון זה אינו יעיל, נבנתה תפישת ה"התנגדות", המשלבת פעולה של מדינות וארגונים.

התפישה גובתה בבניין כוח, שתכליתו הפעלת נשק תלול מסלול מתוך מרחבים אזרחיים לעבר ריכוזי אוכלוסייה אזרחית בישראל. מאז זוהה האיום פועלת מערכת הביטחון לתת לו מענה, ומלחמת לבנון השנייה ומבצע "עופרת יצוקה" הם חלק מתהליך בנייתו של אותו מענה. ואולם, בשנים אחרונות מתפתח לצד האיום הזה איום חדש. עיקרו: ניסיונות של ארגונים פרו-ערביים לקעקע את הלגיטימציה של ישראל כישות פוליטית.

מדור הזירה

דוגמאות לכך יש לרוב: האשמות במדיניות אפרטהייד, הכחשת השואה וטענות שהקמת המדינה היתה מעשה בלתי חוקי, האשמת ישראל בפשעי מלחמה ועוד. אלה מובילים להחרמת חברות, מסחר ומוצרים מישראל, לחרם אקדמי ותרבותי, ולבסוף אף לקריאות לביטול הישות הציונית.

איום זה שונה במהותו מהאיומים הקודמים - מאפייניו אינם פיסיים, וזירת הפעולה שלו היא מדינות העולם ואזרחיהן - אך הוא משתלב עם האיום הפיסי, בניסיון לעשות דה-לגיטימציה של המענה הישראלי לאיום החמאס. דו"ח גולדסטון, המהווה חלק ממנו, מייצר תשתית תומכת להגשת תביעות נגד בעלי תפקידים בצבא ובמערכת הביטחונית בבתי דין בעולם. למעשה ניתן לראות בשני מרכיבי האיום, זה הפיסי וזה הפוליטי, שני חלקים של פעולה שלמה נגד ישראל.

משרד הביטחון הוא הגורם שהוביל ומוביל את פיתוח המענה לאיום הצבאי המשתנה על ישראל. מנגד, ההתמודדות עם איום הדה-לגיטימציה אינה זוכה לתשומת הלב הראויה; לא ברור מי נושא באחריות הכוללת להתמודדות הזאת ולפיתוח תפישת מענה שלמה. למעשה, אם נקבל את הטענה ששני האיומים, הפיסי והפוליטי, הם שני חלקיו של איום אחד, משמעות הדבר שאין בנמצא גורם המתבונן בתמונה הכוללת בראייה אסטרטגית משולבת ושלמה.

מקבלי ההחלטות בממשלת ישראל חייבים להבין, שההתקפות על הלגיטימציה הפוליטית של ישראל אינן טפטוף קל, אלא שיטפון של ממש. אין להתעלם מהסכנה שהמתקפה הזאת תצליח בעתיד להשפיע על מקבלי ההחלטות בקהילה הבינלאומית. כדי להקדים תרופה למכה, יש לבנות מסגרת שתפקידה לבחון את האיום ולגבש לו תפישת מענה כוללת. נדמה שבמבנה הארגוני של השלטון כאן, הגורם המתאים ביותר לכך הוא המטה לביטחון לאומי, שיוכל להיעזר לצורך כך בכוחות ממערכת הביטחון, משרד החוץ, רשויות ההסברה, יהדות העולם וארגונים פרו-ישראליים.

מדינת ישראל השכילה לאורך שנות קיומה לבנות מענה הולם לאיום הצבאי המשתנה. לעומת זאת, המענה לדה-לגיטימציה של ישראל תלוי בנוסף לפיתוח תפישה אסטרטגית גם במרכיב קריטי נוסף: אמונתם של אזרחי המדינה בצדקת הקיום הלאומי בארץ, זאת ללא כל קשר למחלוקת הפוליטית. גופים פרו-ערביים שונים בעולם מנסים, ולעתים אף מצליחים, לבלבל חלק מאזרחי המדינה ולפגוע באמונתם הבסיסית בזכות היהודים לבית לאומי בישראל. העמקת האמונה בצדקת הקיום הלאומי כאן היא אחד הכלים המרכזיים לסיכול מזימה זו.

ד"ר סיבוני הוא ראש תוכנית המחקר הצבאי במכון ללימודי ביטחון לאומי

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ