שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בנימין נתניהו מעריץ את וינסטון צ'רצ'יל ורואה בו מודל לחיקוי, ולא רק בגלל עישון הסיגרים, אהבת ההיסטוריה וההתרועעות עם מיליונרים. נתניהו מעריץ את צ'רצ'יל בגלל אזהרותיו מעליית כוחה של גרמניה הנאצית, שעלו לו בבידוד פוליטי ובהצגתו כמחרחר מלחמה קיצוני בתקופת הפייסנות הבריטית כלפי היטלר. נתניהו מזדהה עם תחושת המיעוט הקטן והצודק, שמתריע מפני הסכנה גם כשהרוב מתעלם ממנה ועסוק בשעשועיו, עד שקוראים לו מהשוליים הפוליטיים להושיע את עמו.

נתניהו דימה עצמו לצ'רצ'יל כשהתנגד להסכמי אוסלו, וקנה את איבת "האליטות" הישראליות שתמכו בתהליך השלום. את בחירתו לראש הממשלה ב-1996 הוא ראה כשליחות הצלה לאומית לבלימת תהליך אוסלו, כפי שצ'רצ'יל מונה לראש הממשלה אחרי שנבואותיו השחורות התגשמו במלחמת העולם השנייה.

בעשור שבו היה מחוץ לשלטון, נתניהו מצא את גרמניה הנאצית שלו באיראן. הוא התייצב בראש המתריעים מפני אימת הגרעין האיראני מול האדישות בציבור הישראלי ובקהילה הבינלאומית. כשהכריז לפני כשנתיים "השנה היא 1938 ואיראן היא גרמניה", המסר הסמוי היה, "אחמדינג'אד הוא היטלר - ואני צ'רצ'יל". בשובו לשלטון הציג נתניהו את סיכול האיום האיראני כיעד המרכזי.

המלחמות בלבנון ובעזה עודדו את נתניהו לאמץ עוד נדבך ממורשת צ'רצ'יל, ההפצצות על ערי גרמניה. כשמבקרים את ישראל על הפצצותיה בביירות ובעזה, נתניהו מזכיר בתגובה את המבורג ודרזדן. הוא נוהג לומר שבריטניה ואמריקה הרגו הרבה יותר אזרחים גרמנים במלחמת העולם השנייה מאשר להיפך, ובכל זאת ברור מי היה התוקפן ומי היה הצד הצודק במלחמה. בנאומו בעצרת האו"ם הזכיר נתניהו את צ'רצ'יל כמתריע שלא הקשיבו לו עד שהאיום התממש, ובמשתמע גם כמפציצה של דרזדן.

צ'רצ'יל היה מנהיג מלחמה דגול ואמן ביחסי ציבור ובגיוס דעת קהל. אבל גם המנהיג הכי גדול לא מסוגל להטות את יחסי הכוחות רק בכוח הכריזמה שלו. צ'רצ'יל הבין זאת היטב, ולא השלה את עצמו שבריטניה תצליח להתגבר בעצמה על היטלר. לכן עשה מאמצים כבירים לצרף את ארצות הברית למלחמה.

כמו נתניהו, גם צ'רצ'יל האמין ש"ייתנו, יקבלו" הוא עיקרון יסודי במדינאות. לתמיכה האמריקאית שקיבל היה מחיר: פירוק האימפריה הבריטית. פרנקלין דלאנו רוזוולט התנגד לקולוניאליזם הבריטי, ובפגישתו הראשונה עם צ'רצ'יל - בשלב שבו אמריקה סייעה לבריטים, אך טרם נכנסה בעצמה למלחמה - חתמו השניים על האמנה האטלנטית, שהבטיחה הגדרה עצמית לכל העמים.

הוויתור על האימפריה לא היה קל לצ'רצ'יל, שהתנגד עמוקות לשחרור המושבות, ובייחוד למתן עצמאות להודו. את מהטמה גנדי כינה "פרקליט מסית, המעמיד פני פקיר ועולה עירום למחצה לשאת ולתת עם נציגי המלך". אבל זה היה כשבריטניה היתה בשיא עוצמתה. כשהיתה מותשת ופצועה מול האויב הנאצי, וצ'רצ'יל נזקק נואשות לעזרה אמריקאית, הוא נסוג מעמדתו. שלושה חודשים אחרי פרל הרבור, צ'רצ'יל שיגר את השר הפופולרי סטפורד קריפס להודו, עם הצעה לעצמאות מדורגת תמורת תמיכת ההודים במלחמה נגד הנאצים והיפאנים. השליחות נכשלה - גנדי והמנהיגים ההינדים סירבו לתמוך בבריטניה, ורק המוסלמים הסכימו - אך את הצעת העצמאות אי אפשר היה להחזיר. "הודו אבודה", סיכם צ'רצ'יל לקראת סוף המלחמה. רק ההפסד בבחירות אחרי המלחמה שיחרר את צ'רצ'יל מפירוק האימפריה האהובה עליו במו ידיו.

בעיני נתניהו, האיום האיראני על ישראל דומה לאיום הנאצי על בריטניה. כמו צ'רצ'יל, גם נתניהו מייחל לעזרה אמריקאית שתסיר את האיום; וכמו רוזוולט, גם אובמה דורש בתמורה את פירוק האימפריה הקטנה של ישראל בשט חים ואת שחרור הפלסטינים מהכיבוש. מעניין יהיה לראות, אם נתניהו ילמד מהמנהיג הנערץ עליו גם את הלקח הזה, או שהאנלוגיה ההיסטורית שלו מסתיימת בהפצצות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ