שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מאמר המערכת | ההיסטוריה שייכת לכל

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

בתום מאבק משפטי ממושך, מסר המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים מסמך מהארכיון שלו לפרסום. "הארץ" פירסם אתמול את ההנחיה הפורמלית של ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון, להקמת המוסד לפני 60 שנה. בקשות דומות של כתב "הארץ", יוסי מלמן, לחשיפת מסמכים מארכיוני שירות הביטחון הכללי והוועדה לאנרגיה אטומית נמצאות בבדיקה וממתינות לאישור.

המוסד, השב"כ והוועדה לאנרגיה אטומית, הכפופים לראש הממשלה, מפעילים ארכיונים הסגורים לפני הציבור. בתוכם שמורים מסמכים רבי ערך, שמתעדים אירועים ותהליכים חשובים בתולדות המדינה, אך אינם פתוחים למחקר היסטורי מנימוקי סודיות וביטחון. במשך שנים סירבו שלושת הארגונים להחיל על הגנזכים שלהם את חוק הארכיונים, המכפיף אותם לארכיון המדינה, וקובע הסדרים להסרת הסיווג הביטחוני ושחרור החומר לפרסום - כפי שיש בארכיון צה"ל ומערכת הביטחון.

לפני כחצי שנה נענו שלושת הארגונים לעתירה שהגישו "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" לבג"ץ, והסכימו שהארכיונים שלהם יוכפפו לארכיון המדינה, אך מבלי לפרט את מיקומם, שעות פתיחתם וסדרי העיון בחומר. בעקבות הסכמתם, הסכים המוסד לשחרר את המסמך של בן-גוריון.

פעולות המוסד והשב"כ חשאיות ברובן, והוועדה לאנרגיה אטומית כפופה למדיניות "העמימות הגרעינית". דרישתם לסודיות יתר בהשוואה לגופים ממשלתיים ואפילו ביטחוניים אחרים מובנת. אך הם לא פועלים בעולם מקביל, אלא כחלק ממנגנון המדינה, ותקציבם משולם מכספי הציבור. לכן הם מחויבים בציות לחוק וגם בדיווח לציבור, במגבלות סבירות של חיסיון.

אין שום הצדקה לשמירת החיסיון על מסמכים בני עשרות שנים, שאין שום נזק ביטחוני בפרסומם, מעבר לרצונם של שירותי המודיעין והגרעין ליהנות מזכויות יתר ולמנוע כל הצצה לחצרותיהם. הציבור זכאי לדעת פרטים על התפקיד שמילאו שלושת הארגונים בהקמת המדינה ובהתפתחותה, ולהעלותם לדיון היסטורי.

בבריטניה ובארה"ב מעסיקים שירותי המודיעין היסטוריונים שחוקרים את תולדות הארגונים, מבצעיהם והערכותיהם, ומחקריהם מתפרסמים בגרסה לא מסווגת. בישראל מתנהלת כתיבת ההיסטוריה המודיעינית בחשאי, בידי גמלאים של השירותים שזיכרונותיהם הסודיים נשמרים בכספות ונמסרים לקריאה רק לפורום קטן של שותפי סוד. אין סיבה שלא לפרסם בהדרגה פרקים מההיסטוריה הפנימית. מדוע שלא להציג גרסה מוסמכת של לכידת אדולף אייכמן, של העלאת יהודי אתיופיה, ואפילו של פרשיות מביכות, כמו המעקב שניהל השב"כ אחרי פוליטיקאים בשנים הראשונות של המדינה? שום נזק לא ייגרם מכך, והדמוקרטיה הישראלית רק תתעשר במידע נוסף על המדינה ומוסדותיה.

שחרור המסמך בן 60 השנה צריך להיות צעד ראשון בחשיפה מבוקרת של ההיסטוריה של מוסדות ממלכתיים רבי חשיבות, שאינם פועלים מעל לחוק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ