שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

רבני הימין מיהרו להתנער מכל קשר ליעקב טייטל, "הטרוריסט היהודי", תוך שהם מנסים למקם אותו באותה קטגוריה לה משתייכים כוכביהן של פרשות רצח מזוויעות אחרות, כמו האב הרוצח אסף גולדרינג. "הקשר שלנו אליו הוא כמו של החילונים לאסף גולדרינג", הסבירו בכירי רבני הציבור החרדי-לאומי מדוע לא יגנו את פעולות הטרור שביצע לכאורה טייטל.

נדמה שלרבני הימין, ואולי גם לציבור הישראלי הרחב, יש אינטרס לראות בטייטל אדם הזוי, לוקה בנפשו, הפועל ביחידות ללא שותפים. כזה ש"אי אפשר היה לראות עליו", איש מחשבים שקט, איש משפחה (למופת, ברור שלמופת), סוג של ד"ר ג'ייקל ומיסטר הייד יהודי. ייתכן שגורם לכך הקושי למקם את טייטל בתוך המרקם החברתי ישראלי. כי מי הוא בעצם - יהודי-אמריקאי? ציוני-דתי? חרדי? מתנחל? הומופוב? ומה הקשר בכלל בין כל אלה?

ואולם טייטל אינו המחבל היהודי הראשון, ונראה גם שאינו האחרון. וככל אדם - טרוריסט או צדיק גמור - הוא צומח בתוך סביבה חברתית ומחשבתית מורכבת. "חובה עלינו להילחם בביזוי הרוחני שממנו גם עלולה לנבוע היחלשות אחיזתנו בארץ. 'מצעד הגאווה' הוא ביטוי לרעידת אדמה... חוט אחד שזור בין חובתנו לעסוק בפיתוח ההתיישבות לחובתנו למחות בעוצמה כנגד התועבה". הדברים הללו פורסמו בעלון "יש"ע שלנו" לפני שלוש שנים בדיוק.

התרגלנו לראות את ההתנגדות החרדית למצעדי הגאווה, בעיקר לאלה המתקיימים בירושלים. מתי הצטרף הציבור הדתי לאומי למקללים? אם בעבר נסמכה הציונות הדתית על רעיון הארץ המובטחת ועל מדינת ישראל כ"אתחלתא דגאולא", נדמה שבשנים האחרונות הביטחון בתהליך הגאולי מתחיל להתערער. מדינת ישראל כבר אינה נתפשת כחלק ממנו. במקרה הטוב, מדובר במדינה חילונית שמיצתה את תפקידה וכבר אינה רלוונטית להמשך התהליך המשיחי. הוגים שונים בציונות הדתית, החל בתלמידיו של הרב שג"ר המתון, הפוסט-מודרניסט, וכלה ברב יצחק גינזבורג הרדיקלי (מחבר הקונטרס "ברוך הגבר" לזיכרו של מחבל יהודי אחר), מצביעים על השלב הבא של הציונות: חתירה לשלטון יהודי-רוחני בארץ ישראל.

שלטון כזה אינו יכול להתממש כשהציבור היהודי לוקה בטומאה. טומאה יכולה לנבוע מהתיישבותם של זרים בארץ ישראל, ובעיקר אם הם בעלים של אדמות (רעיון שגינזבורג מפתח בהרחבה), אך גם מהתנהגות "מטמאת" של פרטים בעם. כשהקשר בין העם לארץ מתנסח יותר ויותר כברית מיסטית המקבילה לברית הנישואים, הופכים יחסים הומוסקסואליים לאיום של ממש.

מצעד הגאווה והצהרה על ברית זוגיות אלטרנטיווית, מנגנים על העצב החשוף הזה, של ציונות דתית שהופכת ליותר ויותר מיסטית ורדיקלית. ציונות דתית שהופכת להיות חרדה מפני "טומאה", ושהופכת יותר ויותר "אחרים" ל"טמאים". יעקב טייטל, כמו יגאל עמיר וברוך גולדשטיין לפניו, הם רק המבצעים של אידיאולוגיה רדיקלית שיכולה להתנסח גם באופנים עדינים ומתונים, ולכן רוחשת באין מפריע בקרב חוגים דתיים רחבים למדי. טייטל אינו יחידי.

נעמה קטיעי כותבת עבודת מאסטר בנושא: "ציונות דתית רדיקלית ושיח פוסט-מודרני" באוניברסיטת תל אביב.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ