לעתים קרובות, אולי קרובות מדי, זוקפת המקריות - אותה תופעה מסתורית המכתיבה גורלות - את ראשה, ואתה נותר נפעם. באחרונה נכנסתי באקראי לקונדיטוריה בשכונת קרית יובל שבירושלים. מאן דהוא שאיחר לפגישה, הותיר אותי תר אחר אלטרנטיבה. העוגות התוניסאיות, שבלטו בריחן המתוק, הרגיעו מעט את כעסי. דקות אחר כך, שכך רוגזי לחלוטין. גיליתי שם את בני משפחת ל', שאיבדה שלושה מילדיה באסון "ילדי אוסלו". ידעתי שבוועדת ההנצחה לציון 60 שנים לאסון, מחפשים כל פיסת מידע על גורלן של אותן משפחות.

סיפורה של העלייה לישראל, ואין זה חשוב איזו, מצית תמיד התרגשות מחודשת. סיפורם של "ילדי אוסלו" על אחת כמה וכמה, שכן מדובר בילדים ממרוקו ומתוניסיה, שנאספו על ידי עליית הנוער על מנת להכשירם לעלייתם ארצה.

מדור הזירה

ב-1949, בעוד ההנהגה בישראל שקועה בוויכוח את מי להעלות וכיצד, הגיעה מנורווגיה הצעה למחווה: שילחו אלינו ילדים עולים, ואנו נשכן אתם בתנאי הבראה במחנה ששימש בעבר את קציני האס-אס. ממשלת ישראל קפצה על המציאה. להורים במרוקו ובתוניסיה הובטח ששליחת הילדים לפניהם תקל את עלייתם שלהם לישראל. מארבע ערים ועיירות בתוניסיה (מוקנין, סוסה, נאבל ותוניס הבירה) נאספו ובאו 58 ילדים. הגיל הממוצע: עשר.

שני מטוסי דקוטה שהוטסו על ידי צוות הולנדי נחתו באל-עווינה, שבעיבורי הבירה התוניסאית. שם המתינו להם הילדים בשני טורים, עומדים בקור של נובמבר על המסלולים החשוכים, צרורותיהם על שכמם, ודמעות הפרידה ממשפחותיהם עדיין מרטיבות את לחייהם.

מטוס אחד המריא ונחת בשלום באוסלו. במטוס השני, תקלה אחת רדפה את רעותה. מכשיר הקשר שהתקלקל, הערפל בפאריס שמנע נחיתת ביניים לתיקון, המפה הטופוגרפית השגויה, העייפות המצטברת של צוות המטוס, כל אלה יחד, וכל אחד לחוד, הולידו טרגדיה: המטוס נתקל בצמרות עצים באזור הררי ליד אוסלו והתרסק כשהוא מותיר אחריו קרחת חרוכה של נחיתה שלא בעתה, על גבעה מושלגת. צוותי הצלה חשו מכל עבר אל האזור, אך ב-22 בנובמבר, לאחר יותר מיומיים של חיפושים נואשים, הודיעה נורווגיה על גודל הזוועה. 27 ילדים, שלוש מלוות, וארבעת אנשי הצוות נהרגו. ההורים התבקשו לתת סימנים מזהים - הם עדיין לא ידעו מי הילדים שטסו במטוס שהתרסק.

בשל רגישות מופרזת של השלטונות הצרפתיים בתוניסיה, הוטסו ארונות הילדים לקבורה שם. לשווא ניסה הרב הראשי לישראל, יצחק הרצוג, להניא אותם מכוונתם הנפסדת. בינתיים, הניצול היחידי מההתרסקות, יצחק אלל ז"ל, עלה ארצה והתאחד עם משפחתו במושב ינוב שבשרון. הנורווגים, במחווה נוגעת ללב, הקימו על חשבונם את הצריפים הראשונים של המושב, ומי שהיו סוחרים זעירים וצורפים מיומנים בתוניסיה, נהפכו לחקלאים מצליחים בישראל.

היום, ששים שנה אחרי, יתקיים במושב ינוב טקס זיכרון לילדים שנספו בדרכם לישראל, בנוכחות יו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, ומשפחות הניצולים והנספים. באותה שעה, במקום התרסקותו של המטוס, 30 ק"מ דרומית לאוסלו, בנוכחות נציגי השלטון הנורווגי, ידליקו ילדיו של יצחק אלל משואת זיכרון.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ