אברהם רונן | אחי, הארכיאולוגים הנאורים

אף שהם עשויים לשמוט את הקרקע מתחת לטיעונים של מכחישי המקרא - ממצאיו של פרופ' אדם זרטל בשומרון ובבקעת הירדן על התנחלות בני ישראל בארץ נותרו ללא תגובה מצד הארכיאולוגים הישראלים. בכך הם מתכחשים לחובתם כלפי תלמידיהם וכלפי הציבור הרחב

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

בהעדר ראיות ארכיאולוגיות להיסטוריוגרפיה המקראית קמו "מכחישי מקרא" למיניהם, הרואים בהיסטוריה המקראית יצירה דמיונית של ציבור חסר היסטוריה (עם ישראל). לטענתם, "ההיסטוריה" הבדיונית השכיחה את ההיסטוריה של שאר עמי הארץ. מכחישי המקרא חותרים להשיב את עטרת "ההיסטוריה האמיתית" ליושנה.

אחד מהם, פרופ' קית וייטלם הבריטי, פירסם ספר תחת הכותרת "המצאת ישראל הקדום, השתקת ההיסטוריה הפלסטינית" (הוצאת רוטלדג', 1996). המחבר הבריטי קושר בין תקופת המקרא לימינו עד כדי כך, שאינו משתמש במונחים "כנען" ו"כנענים" אלא "פלשתינה" ו"פלשתינאים" בלבד.

אחת הטענות המרכזיות של מכחישי המקרא היא, שהממצאים הארכיאולוגיים אינם מאפשרים את זיהויה של ישות אתנית, משום שצורות הבנייה וכלי החרס דומים מדי. ואולם, מכחישי המקרא מתעלמים ממאפיין ישראלי מובהק שהתגלה בחפירות הארכיאולוגיות - דיני הכשרות, שניתן לזהות בשרידי המזון.

בסקר שמנהל הארכיאולוג פרופ' אדם זרטל מאוניברסיטת חיפה בשומרון ובבקעת הירדן, התגלתה סדרת הממצאים הבאים, שניתן לקשור אותם להתנחלות בני ישראל בארץ: מבנה רבוע על הר עיבל, ששטחו שבעה על תשעה מטר, הבנוי מאבני שדה בלתי מסותתות; כבש צר, העולה למרכז המבנה, הממוקם בתוך שתי חצרות מאורכות; מסביב נמצאו שרידי מדורות, כלי חרס, תכשיטים מועטים מברונזה ומזהב ושתי חרפושיות מתקופת פרעה רעמסס השני (סוף המאה ה-13 לפסה"נ).

הממצאים ובדיקות הפחמן 14 קבעו, שהמבנה הוקם בסוף המאה ה-13-ראשית ה-12 לפסה"נ, במעבר מתקופת הברונזה המאוחרת לתקופת הברזל - I התקופה שמקובל במחקר לראותה כתקופת ההתנחלות של בני ישראל. במבנה נמצאו אפר רב וכאלף עצמות שרופות, השייכות לארבעה מיני בעלי חיים: עז, כבש, בקר ואיל (יחמור מסופוטמי), כולם כשרים וראויים לקורבן עולה, פרט ליחמור, שהוא כשר אך אינו נזכר כחיית עולה.

המבנה, שאין לו מקבילה ארכיטקטונית ברחבי המזרח התיכון או במצרים, שימש, אפוא, להקרבת קורבנות. המערך מתאים לתיאור המזבח שהקימו בני ישראל על הר עיבל לאחר חציית הירדן (יהושע ה', ל"ג). הזמן, ההתאמה לכתוב ובעלי חיים הכשרים מעידים, כנראה, על קיומה של ישות ישראלית.

בראשית תקופת הברזל עלה מספר האתרים בשומרון ובבקעת הירדן פי עשרה לעומת התקופה הקודמת. התפוצצות אוכלוסין כזאת אינה נובעת מגידול טבעי אלא מהגירה. התגלתה גם קבוצת מתחמים מוזרים שצורתם כצורת נעל או כף רגל ענקית. בשני מתחמים נבנה מסלול, כנראה לצורכי תהלוכה טקסית. מתחמי "כף הרגל" התגלו רק בבקעת הירדן ובשיפולי השומרון.

המתחמים נוסדו במאות ה-13-12 לפסה"נ, בזמן שבו התקיים המבנה בהר עיבל. במתחמים התגלו עצמות בעלי חיים כשרים בלבד. לדעת פרופ' זרטל, אלה הגלגלים הנזכרים במקרא ומסמלים אולי את טביעת רגלו של האל, כבעלות על האדמה (יהושע א', ג). מכאן אולי הביטויים "עלייה לרגל" או "שלוש רגלים".

כל אלה - הגידול במספר האתרים בשומרון ובבקעת הירדן בתקופה הנחשבת לתקופת ההתנחלות של בני ישראל; המבנה הפולחני, שהתגלה בהר עיבל ושתואם את תיאור מזבח עיבל במקרא; המתחמים דמויי כף הרגל והעובדה שבכל האתרים נשמרו חוקי הכשרות - נותרו, למרבה הפלא, כמעט ללא תגובה מצד הארכיאולוגים הישראלים. זאת, אף שאם זרטל צודק, הרי שממצאיו שומטים את הקרקע מתחת לטענותיהם של מכחישי המקרא.

חובתם של הארכיאולוגים הישראלים כלפי תלמידיהם וכלפי הציבור הרחב לאשר או להפריך את ממצאי זרטל באמצעות דיון מעמיק ורציני במסקנות המחקר שלו. אין הדברים אמורים בעם האצטקים, אחי הארכיאולוגים. הדברים אמורים בכולנו.

הכותב הוא פרופסור אמריטוס לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ