בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רון בריימן | די לחלוקה

תגובות

לפני שבועות אחדים צוין כ"ט בנובמבר, היום שבו החליטה עצרת האו"ם, ב-1947, על חלוקת חלקה המערבי של ארץ ישראל לשתי מדינות, יהודית וערבית (לא פלסטינית). החלטה זו התקבלה בשמחה ביישוב היהודי, מכיוון שהתרחשה זמן קצר בלבד אחרי תום השואה, וכאשר מעפילים פליטי השואה התדפקו על שערי הארץ וגורשו ממנה באכזריות על ידי הכובש הבריטי.

במקביל נדחתה ההחלטה על הסף על ידי הצד הערבי, הן ערביי ארץ ישראל שפתחו מיד במלחמה בכל רחבי הארץ, והן מדינות ערב השכנות, שפלשו למדינה שקמה כעבור כמחצית השנה, כשמטרתן להשאיר את ארץ ישראל כולה בידי הצד הערבי.

הצלחתם של הכובשים הערבים היתה מוגבלת: המצרים כבשו את חבל עזה, ועקב צורתו המוארכת של האזור ניתן לו הכינוי "רצועה"; הירדנים כבשו את יהודה ושומרון, ומנקודת הראות של בירתם עמאן - הוגדרו חבלי ארץ אלה כ"גדה המערבית". הכובשים המצרים מעולם לא סיפחו לארצם את הרצועה; הכובשים הירדנים אמנם סיפחו, אבל המהלך הוכר על ידי בריטניה ופקיסטאן בלבד. מלחמת ששת הימים סילקה כובשים אלה מארץ ישראל המערבית.

ניתן להבין את השמחה ב-1947, שנתיים אחרי השואה, מההחלטה בינלאומית על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, שתקלוט את פליטי השואה. הרבה יותר קשה להבין מדוע דווקא ישראל עדיין מקדשת את החלוקה, אף שהערבים דחו אותה אז ומאז. הדחייה הערבית והניסיון המצטבר צריכים להסיר את רעיון החלוקה מעל הפרק ולהוליד מחשבה בכיוונים אחרים.

בכל מו"מ, בכל תחום, הצעה הנדחית על ידי הצד השני מפסיקה להיות בסיס להתייחסות. מרגע שהרעיון נפסל על ידי הצד הערבי אין הוא בעל תוקף מחייב לגבי הצד היהודי, מה גם שכל נגזרותיו כשלו. כל תוכניות החלוקה, החל משנות השלושים של המאה הקודמת, לא צלחו. רובן נכשלו תוך כדי שפיכות דמים קשה משני הצדדים. כל הכישלונות הוכיחו שהחלוקה איננה הפתרון, אם בכלל יש כזה. המשך הניסיונות בכיוון זה משמעותם שפיכות דמים נוספת.

ארץ ישראל השלמה כבר חולקה על ידי צ'רצ'יל בשנות העשרים של המאה הקודמת, כאשר קרע את עבר הירדן מתחומי הבית הלאומי. חלוקה זו הוכרה על ידי ישראל בעת חתימת חוזה השלום עם ירדן. ארץ ישראל המערבית היא יחידה גיאו-פוליטית אחת, וחלוקתה איננה אפשרית. מי שרוצה באמת בשלום, ולא בטרנספר של אוכלוסייה זו או אחרת, חייב לשנות כיוון, ולא לחזור על דרך שנוסתה ונכשלה. "פתרון" שתי המדינות הוא שקר ואחיזת עיניים.

הפתרון שטרם נוסה הוא פתרון אזורי, שאינו כולל גירוש או הקפאה של החיים הנורמליים של אדם כלשהו (אפילו אם הוא יהודי), אלא הפרדה בין גיאוגרפיה, דמוגרפיה ודמוקרטיה: אזרחות והצבעה של ערביי ארץ ישראל המערבית לבתי הנבחרים של המדינות השכנות - בעיקר ירדן, המדינה הפלסטינית שכבר קיימת - וניהול עצמי של ענייניהם המוניציפליים. המימון הבינלאומי חייב לזרום לגדה המזרחית ולא המערבית. ההצעה אינה פשוטה, והתגובות - מה אם הם לא יסכימו? - צפויות, אבל הגיעה העת (מזמן) לשאול גם: מה אם היהודים לא יסכימו? "פתרון" שתי המדינות פירושו מלחמה נוספת. המסקנה לפיכך: די לחלוקה!

הכותב היה יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו