טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איש לא הפריע לוועדה

תגובות

מאז פירסמה ועדת וינוגרד את הדו"ח החלקי שלה, באפריל 2007, ליווה את החלק השני של עבודתה רחש-בחש תקשורתי. הרחש הזה יצר את הרושם, כי מחלפות ראשה של הוועדה קוצצו על ידי בג"ץ, ובעקבות זאת תש כוחה והוקהו שיניה ושוב לא היתה מוסמכת למצות את הדין עם הנושאים באחריות למלחמת לבנון השנייה ותוצאותיה. וכל זה אירע בשל "התחכמות משפטית" מבית מדרשה של הסניגוריה הצבאית.

זהו רושם מוטעה לחלוטין.

היתה זו הוועדה עצמה, עד כמה שהדבר יישמע מוזר, שהתפרקה מסמכויותיה ובחרה מרצונה ומטעמיה ללכת בדרך אשר מנעה ממנה לבסוף להסיק מסקנות אישיות או להמליץ המלצות אישיות.

בכך פעלה ועדת וינוגרד בניגוד לפסיקת בג"ץ ולמורת רוחו. הוועדה התעלמה מהביקורת שמתח עליה בג"ץ, כשנדרש לעתירותיה של הסנגוריה הצבאית. היתה זו דווקא הסניגוריה, אשר בניגוד לרושם שנוצר ניסתה לכפות על הוועדה להפעיל את הסמכויות שהיו בידיה.

כדי לעקוב אחרי התנהלותה המוזרה של הוועדה בעניין זה יש לחזור אחורה בזמן, אל ההתנגדות הרחבה שהתעוררה בחלקים מסוימים בציבור לנוכח העובדה שוועדת וינוגרד הוקמה כ"ועדת בדיקה ממשלתית", ולא הוקנו לה הסמכויות שחוק ועדות חקירה מקנה לוועדת חקירה ממלכתית. מדובר, בעיקר, בסמכויות המנויות בסעיף 15 לחוק זה, שבמרכזן סמכות להמליץ המלצות אישיות.

בעקבות זאת הוגשה סדרת עתירות לבג"ץ, בין היתר על ידי עמותת אומ"ץ (אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי ומשפטי), שביקשו לפזר את הוועדה ולמנות תחתיה ועדת חקירה ממלכתית. עתירות אלו נדחו מן הטעם העיקרי שבג"ץ שוכנע על ידי היועץ המשפטי לממשלה, כי "בפועל... הוסמכה הוועדה 'לשלוח מכתבי אזהרה' ולהמליץ על מסקנות אישיות, בדומה לוועדת חקירה ממלכתית והיא הונחתה לשגר מכתבי אזהרה לאישים הנחקרים, לפי הצורך..."

לוועדה, אם כן, הוקנו - דווקא בשל החשש שבג"ץ יורה על פיזורה - כל הסמכויות השמורות לוועדת חקירה ממלכתית. מכאן ואילך, במקום שוועדת וינוגרד תעשה שימוש נכון וראוי בסמכויות שהוקנו לה, החלה מסכת נמשכת של התחמקויות והתפתלויות שהובילו להגשת עתירתה הראשונה של הסניגוריה הצבאית. הדיון בעתירה זו הסתיים בהתחייבות שנתנה הוועדה לבג"ץ, כי תפעל על פי עקרונות סעיף 15 לחוק. לאחר כמה חודשים שבה הסניגוריה הצבאית ופנתה לוועדה בדרישה שתקיים את התחייבויותיה. משזו סירבה - הוגשה עתירה נוספת לבג"ץ.

בתשובתה לעתירה הודיעה הוועדה, חד וחלק, כי "החליטה להימנע מלכלול ממצאים אישיים, מסקנות אישיות והמלצות אישיות בדו"ח הסופי שלה". בג"ץ, בלשונו המאופקת, הגדיר את תשובת הוועדה כ"מעוררת תהיות", ואף הוסיף וציין, כי "בדו"ח החלקי עמדה הוועדה על כך שבנסיבות מתאימות מתחייבות מסקנות והמלצות אישיות. בהתחשב בעמדה זו של הוועדה, לא נהיר כיצד היא החליטה עתה באופן גורף להימנע ממסקנות ומהמלצות כאמור במסגרת הדו"ח הסופי".

הוועדה השיבה על התהייה הזאת באמצעות הערת שוליים בדו"ח הסופי שלה: "לקראת הדו"ח הסופי סברנו, כי לגבי מי שעלול להיפגע ישירות ובאופן אישי יהיה צורך בהודעה נוספת, ובמתן אפשרות לעיון בחומרים רלוונטיים, ובמתן הזדמנות לטעון בפני הוועדה. בסופו של יום החלטנו לא לכלול בדו"ח מסקנות אישיות ולהימנע בו מפגיעה אישית וישירה המחייבת זכויות של הודעה, עיון או טיעון".

אם כך, לא בג"ץ ולא הסניגוריה הצבאית שפנתה לבג"ץ לא הפריעו לוועדה להסיק מסקנות אישיות. הוועדה היא שגזרה על עצמה לפעול כפי שפעלה. על ועדת וינוגרד לשאת, ציבורית, בתוצאות החלטתה ולא לגלגל את האחריות בנושא זה לפתחם של אחרים, כפי שניסה לעשות בימים האחרונים חבר הוועדה פרופ' יחזקאל דרור.

הכותב הוא עורך דין, שייצג את הסניגוריה הצבאית בעתירותיה לבג"ץ נגד ועדת וינוגרד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות