בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בג'יפ היום לא יושב ס' יזהר

5תגובות

שנתיים לאחר מותו הופיע פתאום ס' יזהר בשבועון "אקונומיסט". אוהבי ס' יזהר קוראי "אקונומיסט" בוודאי שיפשפו את עיניהם בתדהמה. ישראלים אזרחי העולם הרי מורגלים בכך, שחלקים מסוימים של הווייתם וזהותם לעולם לא ייפגשו. ובכל זאת: גדול סופרי דור המדינה, וירטואוז-העברית הבלתי ניתן לתרגום כמעט, שגל ההצלחות של הספרות הישראלית בחו"ל פסח עליו, זוכה כעת לרשימת ביקורת רצינית ואוהדת במדור הספרים והאמנויות של העיתון הכלכלי הבריטי.

מדובר ב"חרבת חזעה", הנובלה שכתב ס' יזהר על חייל צעיר יחיד בתוך קבוצת-רעים זחוחה, על דקויות וריחות של נוף אהוב, ועל פינויו בכוח של כפר ערבי בשפלת יהודה סמוך לסוף מלחמת העצמאות. "כיצד לא שיערתי מראש. חרבת-חזעה שלנו... תחי חזעה העברית! מי יעלה על לב, שהיתה פעם איזו חרבת-חזעה, אשר גירשנו וגם ירשנו. באנו, ירינו, שרפנו, פוצצנו, הדפנו ודחפנו והגלינו. מה, לעזאזל, אנחנו עושים במקום הזה!"

הוצאת ספרים ירושלמית, "אייביס אדישנס", שאתר האינטרנט שלה מציג אותה כמפעל ללא מטרות רווח, שמטרתו "לבנות גשרים שונים, בין ערבים ויהודים, הקהילתי והאישי, אמריקה והמזרח התיכון", הוציאה את הנובלה בתרגום מעולה של ניקולס דה לאנז' ויעקב דווק, ואחרית דבר מאת דוד שולמן. אפשר לראות כאן אקט פוליטי מובהק, אבל גם התרגום וגם האחרית דבר מוליכים את הקורא רחוק הרבה יותר אל המחוזות הבלתי נמוגים של ספרות גדולה.

"אקונומיסט" מצא את הספרון הצנוע הזה ובחר לסקר אותו לצד "אם יש גן עדן" של רון לשם (שמו באנגלית "בופור"), תחת הכותרת "החייל הטוב". הכותרת, מתברר, לא לגמרי אירונית. היא בוודאי הולמת את שני הספרים האלה יותר מאשר את הרומן הידוע של פורד מדוקס פורד. לדידו של כתב העת הבריטי, סיפורו של ס' יזהר הוא תגלית של ממש, פנינה נשכחת.

"יש מיתוס", נאמר בפתיחה, "שפעם לא היו לישראלים שום לבטים מוסריים". והנה, למרבה התימהון, ההיסטוריונים החדשים והאינתיפאדות הפלשתיניות לא היו ראשונים לפקוח את עיני הישראלים לעוול שגרמו לערבים דרי הארץ. שולמן הדהים את כותב המאמר כשסיפר באחרית הדבר שלו, שהנובלה נכללת בחומר לבחינת הבגרות הישראלית בספרות זה שנים רבות. ובכל זאת סבור "אקונומיסט", שסיפורו של ס' יזהר "אינו מרכזי בתודעה הלאומית" הישראלית. אולי צודקת הטענה הזאת ביחס לישראלים צעירים בני זמננו, אבל היא עושה עוול גדול לישראלים של דור המדינה וצאצאיהם.

החדשות הרעות כאן הן, שהמוני מומחים לישראל ומשקיפים על ישראל באירופה ובארצות הברית לוקים בבורות, אולי בלתי נמנעת, בכל הנוגע לשיח הפנים-ישראלי המורכב והקשה שהתנהל כאן מאז ימי היישוב. אולי יש לפרסם היום באנגלית גם את "שיח לוחמים", לחזור ולהפיץ את "מלכת האמבטיה" של חנוך לוין, להזכיר את הפולמוס שליווה את הסרט "חרבת חזעה" של רם לוי מ-1978, ועוד. ומותר להרחיק מבט אל "ברית שלום" ואל "הדרשה" של חיים הזז. מתי לא התווכחו כאן יהודים בלהט על הצטלבויות הגורל היהודי עם הגורל הערבי?

ישראלים המשוחחים עם אינטלקטואלים בחו"ל נתקלים תכופות באי-הבנה שלא תיאמן. אני מכירה גרמנים משכילים ומעודכנים המצפים בכל רגע שמיליוני ה"יהודים-ערבים" יוצאי ארצות המזרח בישראל יתקוממו נגד מדכאיהם האשכנזים. לא נתמקד כאן בשאלה מיהו המלומד הישראלי שסיפר להם כזאת. יש גם ליברלים אנגלופונים שוחרי טוב, המשוכנעים שבישראל אסור לדבר בראש חוצות "נגד הכיבוש". הפוליפוניה הישראלית אינה עוברת כנראה בתרגום. במרכזי עיצוב דעת הקהל בעולם לא יודעים כמעט, שתמיד היה כאן שיח ציבורי עז ופתוח.

החדשות הטובות הן, שספרות גדולה חוצה גבולות, גם אם באיחור גדול. כי ס' יזהר לא מספק רק קוריוז פוליטי טראגי. אין ספק, ש"חרבת חזעה" מעניין את קוראיו החדשים בהקשר מובהק של הסכסוך הישראלי-הערבי, וסביר להניח שתפוצתו תעלה על התרגום האנגלי החדש והמשובח לא פחות של "מקדמות" (גם הוא של ניקולס דה לאנז'). אך התרגום, כמו אחרית הדבר והביקורת האנונימית ב"אקונומיסט", מבהירים, שלא בפמפלט פוליטי-הומניסטי מדובר, אלא ביצירה ספרותית חריגה בעוצמתה.

יזהר סמילנסקי, כותב שולמן, היה "גדול משורריו של הנוף הפלשתיני בשפה העברית". לדעת המבקר, הסיפור מצייר בשפה לירית עזה את האימה המתעוררת מתוך הלאקוניות הצבאית, כשחייל מתחיל להבין מה מעוללים הוא וחבריו בשם צדקתם לבני עם אחר. כעבור שני דורות, על הבופור של רון לשם, מתחילים הלוחמים לתפוש מה מעוללת ישראל לעצמה.

הספרות העברית - ובמידת מה גם הערבית הנכתבת כאן - מצליחה היום לראשונה להעביר לעולם את ריבוי הקולות הישראלי. בין שהיא מספרת על יצירה ותנופה או על שכול וכישלון יש כאן קודם כל הישג מופלא וארוך טווח של תרבות ישראל המודרנית. לכך נוספת עדות טרייה לכוח המוזר של ספרות יפה בכלל.

אבל אולי כל זה בטל בשישים לנוכח חבורת מג"בניקים גסה ועילגת אחת המתעללת בצעירים פלשתינאים בתוך ג'יפ דוהר ברחובות חברון. כאן האסון הישראלי בן זמננו, האנושי וגם הספרותי: שום ס' יזהר, ושום גיבור יזהרי, לא יושב בג'יפ ההוא בלב נחמץ ורושם במוחו פסקאות קשות בעברית עילאית.



ס' יזהר עם משה דיין. "באנו, ירינו, שרפנו, פוצצנו"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו