הרוב הדמוקרטי הבא

שמואל רוזנר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שמואל רוזנר

ואשינגטון

הסנטור טום קובורן מאוקלהומה הגדיר זאת בחדות במאמר שפירסם ב"וול סטריט ג'ורנל" השבוע: נבחרי המפלגה הרפובליקאית, קבע, שרויים במצב של "שיתוק והכחשה". הנה, זה כבר ענף ספורט פוליטי חדש - אולי ענף הימורים חדש: תיאור מצבם של הרפובליקאים בצבעים קודרים ככל האפשר. בעוד אמריקה והעולם מרוכזים במרוץ היוקרתי יותר, על הנשיאות, ובכוכבים הזוהרים יותר - אובמה, מקיין, קלינטון - נדמה שמפלגה אחת כבר הסכינה עם מה שצפוי לה בנובמבר. התרסקות.

מדור הזירה

תחשיבי הסיכון מורכבים ומחייבים התמצאות במפת המחוזות והמדינות, מפת הנבחרים. עשרות נבחרים רפובליקאים מתוחים מוגדרים כמטרות בסיכון גבוה. גם מחוזות רבים שננטשים יהיו כנראה טרף קל למפלגה הדמוקרטית. המחוז הראשון של אריזונה, שנציגו, ריק רנזי, פורש; המחוז העשירי של אילינוי, המאויש על ידי אחד מידידי ישראל החשובים בקונגרס, מרק קירק - קירק ניצח עם 53% מהקולות ב-2006, אך ג'ון קרי ניצח את ג'ורג' בוש במחוז הזה ב-2004; המחוז השלישי של נוודה, שבו ניצח ג'ון פורטר עם 48% מהקולות בלבד, ועוד ועוד.

מדינת וירג'יניה מתנדנדת. פעם מעוז רפובליקאי, כעת כבר לא ברור למי יצביעו תושביה. לא בטוח שיישארו עם המועמד הרפובליקאי במרוץ לנשיאות, ועוד פחות סביר שימשיכו לתמוך במועמדים רפובליקאים לסנאט ולבית הנבחרים. במחוז ה-11 של וירג'יניה פורש טום דייוויס המכהן, והדמוקרטים ינסו לנצח את המועמד להחליפו. גם מושב נוסף בסנאט כנראה יכבשו בווירג'יניה.

מצבם של מחוקקים רפובליקאים בבית הנבחרים "הוא הגרוע מאז ימי ווטרגייט", כתב דייוויס לחבריו במזכר של עשרים עמודים המתריע מפני תבוסה צפויה. הדמוקרטים ישיגו רוב בסנאט, ורוב מכריע בבית הנבחרים. אולי עוד 20 מושבים, אולי 30. סימני התמוטטות מובהקים זוהו החודש בשלושה מרוצים מיוחדים, מחוץ לעונה, שבהם ניצחו הדמוקרטים במחוזות האמורים להיות נוחים דווקא למועמד רפובליקאי.

גם הארנק מאותת שמדובר במאבק שכבר הוכרע: התורמים יושבים בבית, וככל שמתמעטים האמצעים כך מתרבים המושבים שעלולה המפלגה לאבד. הממעטים מונים כ-40 מרוצים תחרותיים, המרבים מונים עד כדי 70 מרוצים כאלה.

ונכון, כבר ב-2006 עברו הדמוקרטים לשלוט בקונגרס. אבל בעוד חצי שנה יוכלו לשלוט בו באמת, ברוב מוחץ. זה יהיה מהפך שלתוצאותיו השפעה ממשית על המדיניות האמריקאית - גם מדיניות החוץ.

הבוחרים מתרכזים בבעיות הפנים והכלכלה, מביטים בעולם בחשדנות, ובמעורבות האמריקאית בענייניו בעוינות ממש. אם נשיא דמוקרטי, כלומר ברק אובמה, יחזיק במושכות, יוכל, לפחות בתחילת הדרך, לממש שאיפות ללא התנגדות פעילה ונמרצת. אם מקיין יבחר, יצטרך להתחשב בקונגרס לעומתי מן הסוג שבוש מעולם לא התמודד עמו.

גם מי שפועל לקידום האינטרסים של ישראל ייאלץ להטות אוזן לקולות חדשים. הבוחרים הדמוקרטים רובם אוהדי ישראל, אך בקרבם יש מיעוט שפחות מתרשם ממנה, פחות מחויב אליה. לפני שנתיים, ערב בחירות 2006, נכתבה כאן, תחת הכותרת "היכונו לביאת הדמוקרטים", הפסקה הבאה, הטובה גם כעת: "אין חשש משינוי משמעותי בגישתו הבסיסית של הקונגרס לישראל, כך מרגיעים כמעט כל גורמי השדולה הפועלים לשימור הגישה הזאת. ניסיון רב שנים מלמד, שכך אכן יהיה - התמיכה באופן כללי תימשך; אך לפעמים חשובים גם הפרטים".

הם חשובים במיוחד בשעה שנושאים הנוגעים במישרין ובעקיפין לישראל נמצאים במרכז סדר היום האמריקאי. הנה רשימת נושאים שבהם התעסקו המועמדים בשבועות האחרונים: מדוע תומכים אנשי חמאס באובמה; האם רצוי או לא לדבר עם מנהיגי איראן; מה משמעות דבריו של ג'ון הייגי - גדול תומכיה האוונגליסטים של ישראל - שהיטלר היה שליח האל, שתוכניתו היתה להחזיר את היהודים לארצם; למי התכוון הנשיא בוש כשהזהיר מפני תבוסתנות בנאומו בכנסת. אלה, בעצם, לא סתם "נושאים", אלא ברבים מהימים "הנושאים" שעליהם נסוב הקמפיין.

לא רק לשינוי המגולם בניצחון הדמוקרטי צריך לשים לב בישראל, אלא גם לזה שיחולל במפלגה הרפובליקאית. עידן בוש לא יהיה היחיד שמסתיים עם בחירתו של נשיא חדש - בניגוד למה שמשדרת התעמולה הדמוקרטית, כהונתו של מקיין לא תהיה דומה ל"כהונה שלישית של בוש". עמו יסתיים סופית גם עידן השליטה הרפובליקאית בגבעת הקפיטול - אולי צריך לקרוא לו "עידן גינגריץ'", על שמו של ניוט גינגריץ' שהביא את מהפכת הרפובליקאים הצעירים לבית הנבחרים ב-1994. זה היה עידן ידידותי מאוד לישראל, יש שיגידו ידידותי מדי. גם למטוטלת הזאת יש לאן לנוע.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ