זה אתנו, זה גם כן

שמואל רוזנר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שמואל רוזנר

ואשינגטון

בובי קנדי נרצח לפני ארבעים שנה ועוד שבוע, יום השנה הראשון למלחמת ששת הימים. בובי קנדי נרצח בגלל אהדתו לישראל - כך היה אפשר להבין מטענת הרוצח, סירחאן סירחאן הפלשתינאי, לפחות בהזדמנות אחת. זו עובדה שהוצנעה בדרך כלל, בעיקר משום שבזמן הרצח, 1968, לא היה העניין הפלשתיני בראש סדר היום. אבל כעת זוכה הרצח להתעניינות מחודשת, בגלל התאריך, ולפרשנות מודרנית - בגלל המצב. קנדי, מלמדת ההיסטוריה המתחדשת, לא היה הקורבן האחרון של סערות שנות השישים, אלא הקורבן הראשון של הטרור הערבי.

מדור הזירה

אהדתו לישראל לא היתה סוד גדול. כשהיה בן 22 טייל בארץ הקודש, והרשימות שכתב ממנה לעיתון שאיננו קיים עוד, "בוסטון פוסט", נשלפו החודש לפרסום מחודש על ידי לני בן דוד, לשעבר איש השגרירות הישראלית בוואשינגטון. כמה מתחזיותיו השחורות מדויקות: "ארה"ב לעולם לא תוכל לזכות מחדש במעמד הדומיננטי שממנו נהנתה בעולם הערבי", בגלל תמיכתה בחלוקה. אך הטון אוהד את היהודים. קנדי הזהיר מפני השפעת המדיניות הבריטית על פקידי ממשל אמריקאים, שירצו ב"ריסוק" החזון הציוני. עשר שנים קודם לכן, כשאחיו, הנשיא לעתיד ג'ון קנדי ביקר בפלשתינה, היו רשימותיו אוהדות פחות.

את יחסו של הממשל לישראל קובע בעיקר המצב המדיני. ממשל קנדי היה שיפור לעומת ממשל אייזנהאואר, גם אם מכתביו המוקדמים של קנדי לא הסגירו שכך בהכרח יהיה, וגם אם לא לכך התכוון. ספק אם הקנדי השני, הפילושמי, היה טוב לישראל יותר מניקסון האנטישמי - לו ניצח ולא נרצח במערכת הבחירות ההיא. את כל זה כדאי לזכור כאשר מעיינים באזהרת ראש הממשלה אהוד אולמרט מהשעון המדיני הדוחק, מפני ש"הממשל הזה ידידותי במיוחד" ו"לא בהכרח זה יהיה המצב עם הממשל הבא".

לאולמרט נוח לטעון כי לא קריסתו המתקרבת היא המזמינה דחיפות, אלא ירידת בוש מהבמה. ובכל זאת, רק שני מועמדים מתמודדים באמריקה - וגם הטוב פחות אינו מסתמן כאויב מסוכן לישראל. לא כזה המחייב לסגור עסקה זריזה ותפלה עם הפלשתינאים. ממילא, את צביעותו של אולמרט משלימה צביעות מקבילה: הימין הישראלי, שדובריו מהללים בגלוי את בוש ומזהירים בסתר מפני הנשיא אובמה, הוא כעת זה שמוכן לקחת סיכון ולחכות לנשיא הבא. יהיה מי שיהיה.

מערכת הבחירות הארוכה באמריקה עוד תזמן הרבה ניתוחים חסרי שחר. תחזיותיהם של מי שכבר יודעים שאובמה/מקיין הוא שינצח - הימור נוח, יחסית, שהרי הסיכוי לקלוע הוא חמישים אחוז. גם תחזיותיהם של מי שכבר יודעים שאובמה/מקיין יהיה בהכרח ידידותי פחות/יותר מהנשיא בוש. ברוב המקרים, זו אינה תחזית - זהו ספין פוליטי.

כך היום, כך תמיד. הנה, כשהתמודד בובי קנדי למשרת הסנאטור מטעם מדינת ניו יורק, בשנת 1964, הזהיר הסנאטור המכהן, קנת קיטינג, שיריבו - זה שמוצג כיום כאוהב ישראל מן המעלה הראשונה - איננו המועמד הרצוי לישראל. על שלט בחירות של המועמד הרפובליקאי נכתב כך: "קיטינג, האויב מספר אחת של נאצר, הידיד מספר אחת של ישראל". אם הבוחרים היו מאמינים לו - סירחאן היה צריך לחפש קורבן אחר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ