דילמת ליברמן

שמואל רוזנר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שמואל רוזנר

ואשינגטון

"תאמינו לי, בחירות זה דבר חשוב", אמר השבוע אל גור, שהתמודד בשנת 2000 נגד ג'ורג' בוש והפסיד. גור הודיע השבוע על תמיכתו בברק אובמה. תמיכה צפויה. אבל גור, בשנת 2000, לא היה לבד: הסנאטור ג'ו ליברמן, שהיה אמור להיות סגנו, הפסיד גם הוא. רק שליברמן תומך כעת בג'ון מקיין. בחירות זה דבר חשוב, גם הוא מסכים. שמונה שנים עברו על שניהם מאז ההפסד ההוא - את גור הסיטו שמאלה, את ליברמן ימינה. מי שהיה מספר שתיים במפלגה הדמוקרטית הוא כעת קוץ כואב בבשרה. מה שאומרים עליו חבריו לשעבר למפלגה לא תמיד ראוי לציטוט בעיתון.

מדור הזירה

לפני כמה שבועות שידרה רשת HBO האמריקאית סרט עלילתי על החודש שהכריע את בחירות 2000: מהודעת רשתות הטלוויזיה על ניצחונו של גור, התיקון, המבוכה הגדולה במדינת פלורידה, הקרב המשפטי, הכרעת בית המשפט העליון בתיק בוש נגד גור. "ספירה חוזרת", בכיכובו של קווין ספייסי, הזכיר לדמוקרטים שעל ליברמן הם כועסים עוד מאז. הופעה טלוויזיונית שלו, שהדרמה הציגה בנוסח המקורי, גנזה את כוונתם של חלק מאנשי הקמפיין לאתגר מעטפות בחירה שהגיעו מעבר לים, רבות מהן של חיילים. ליברמן אמר כי לא יעלה על הדעת שהצבעת חיילים לא תיספר.

והנה, אותו ליברמן שכמעט עלה בידו להביא לניצחונו של גור בפלורידה - מדינה שבה לא נחשבו סיכוייו לטובים - חוזר לפלורידה 2008 בשירות המפלגה היריבה. אחת ממשימותיו: שכנוע יהודיה, רובם בגיל פרישה, להצביע למקיין. בעוד אובמה נלחם לשכנעם שתמיכתו בישראל תהיה איתנה, ליברמן יאמר להם שההיפך הוא הנכון. מדיניותו הצפויה של אובמה תפגע בישראל, ובארצות הברית.

בשבוע שעבר, מיד לאחר נאומו של אובמה בוועידת השדולה היהודית אייפא"ק, זומנו כתבים לשיחת ועידה עם ליברמן. "אני מעריך את הכוונות הטובות מאוד שאובמה הביע היום ביחס לישראל", אמר ליברמן, "אבל אני חושב שיש נתק בין מה שהוא אומר היום, בעיקר בנוגע לאיראן, לדברים שאמר ועשה בעבר". אובמה הצביע נגד חוק ליברמן-קייל, שקרא לממשל לסווג את משמרות המהפכה האיראניים כארגון טרור. אובמה עצמו כועס על ליברמן מאוד, ולפני כמה ימים גם קרא לו לשיחה בארבע עיניים, שבה הביע אכזבה מהטון והתוכן של מתקפתו. אובמה סבור שמדובר בכפיות טובה: לקראת הפריימריס של 2006 ביקש ליברמן מאובמה לסייע לו בהן. לאחר שהפסיד בפריימריס נמנע אובמה מלסייע למנצח, נד למונט, וליברמן ניצח בבחירות עצמן.

כוחו של ליברמן להעביר בוחרים יהודים למחנה מקיין ייוודע רק לאחר הבחירות. הסקרים מלמדים, כי היהודים - רובם המכריע בוחרים דמוקרטים - יצביעו לאובמה בהתלהבות פחותה מזאת ששמרו למועמדים קודמים של המפלגה. סקר "גאלופ" מצא, כי יותר מ-30% מהם יצביעו למקיין. זה הרבה, אך מקיין מקווה ליותר: קרוב ואולי אף גבוה יותר מהשיא שקבע רונלד רייגן ב-1980 כשהתמודד נגד ג'ימי קרטר וזכה בכ-40% מקולות היהודים. ממילא, הרפובליקאים ירבו להשוות בין אובמה לקרטר. קרטר זוכה לקריאות בוז גם בקרב קהל יהודי דמוקרטי למהדרין. אם יחשבו שאובמה דומה לו, הם עשויים לערוק.

רבים מן היהודים הללו מתבלבלים למראה ליברמן, התומך הבולט ביותר במחנה מקיין. הוא לא סתם עוד מחוקק יהודי, כאלה יש יותר מ-40 היום. הוא סמל ליכולתה של הקהילה לנפץ את תקרת הזכוכית. שמונה שנים קודם שהצליח פוליטיקאי שחור להיות מועמד מפלגתו לנשיאות, הצליח יהודי להיות המועמד לסגן נשיא.

עכשיו, לפתע, עומדים יהודים דמוקרטים בכירים מול ברירה שגורמת לרבים מהם לנוע בכיסאם באי-נוחות: הם צריכים לתקוף את ליברמן - הלחץ לעשות זאת גדול, שמא יקטין את סיכויי מפלגתם בבחירות, אך גם המבוכה גדולה. אחד מהם הציע משוואה: "מבחינתי לתקוף את ליברמן זה כמו בשביל פוליטיקאי שחור לתקוף את אובמה. תוכל לראות שרוב הפוליטיקאים השחורים, גם הרפובליקאים, משתדלים להימנע מכך".

בשבועיים האחרונים דיברתי עם כעשרה יהודים המתמודדים עם הבעיה הזאת. כמחציתם אמרו, שישתדלו להימנע מעימות עם ליברמן; השאר סברו, שכנראה שלא יהיה מנוס מכך. אם צריך להמר - רובם יצטרפו לבסוף למחנה השני, התוקף. במערכת בחירות הצורך המיידי הוא שקובע, יותר מיחסי העבר. ממילא, ליברמן הבטיח לאובמה כי יימנע ממתקפות אישיות עליו ויתמקד בפערי מדיניות, אך כבר עכשיו ברור שגם בעניין הזה שוררת מחלוקת: מה שליברמן מגדיר כ"מדינית" מגדירים תומכי אובמה "אישית".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ