תדמית בשיפוצים

שמואל רוזנר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שמואל רוזנר

ואשינגטון

שנתיים ימלאו למלחמת לבנון השנייה בעוד שבועיים וחצי, והקירות עדיין רועדים מרעמי התותחים. בירושלים: המערכת הפוליטית מתקשה להתאושש. בוואשינגטון - מתקשים רבים מקובעי המדיניות להירגע.

מדור הזירה

זה אחד מהיבטיו הפחות מדוברים של הכישלון בלבנון, אך מי שיטרח לאסוף רשמים, חוות דעת, גם שנתיים אחרי, לא יוכל לחמוק ממנו: בארה"ב עדיין ניבטת אכזבה מעיניהם של רבים מידידיה הגדולים של ישראל. "הכישלון הזה גרם לכם נזק תדמיתי שיהיה קשה לתקן", אמר לפני שבוע בכיר לשעבר בממשל בוש. אחר אמר שישראל משלמת כעת על מחדליה. שרת החוץ קונדוליזה רייס קיבלה יד חופשית במזרח התיכון בגלל הכישלון הזה, קבע. אחרי המלחמה, כשהתברר שישראל לא הצליחה לספק את הסחורה, קשה היה למנוע ממנה לצאת להרפתקה של אנאפוליס. "מה יכולנו להגיד לה, שצריך לתת לכם להביס את הקיצונים בכוח? הרי זה בדיוק מה שלא הצלחתם לעשות".

זו תמונה חלקית, כמובן, שמי שמציירים אותה משתייכים ברובם למחנה פוליטי מובהק, הגורס פתרון כוחני למאבק במזרח התיכון. המחנה השני יגדיר את כישלון ישראל באורח דומה, אך יפיק מסקנה הפוכה: ישראל לא כשלה בניסיון להכות את חיזבאללה - אלא בהנחה שמכה כזאת אפשרית. כך או כך, על הכישלון אין חולק: חיזבאללה לא נחלש, לבנון לא נחלצה מלפיתתו, איראן לא נרתעה, ישראל עוד מדשדשת במו"מ מביך על חילופי שבויים, החלטות מועצת הביטחון התבררו כלא יותר ממה שאפשר לצפות מהחלטות מועצת הביטחון. דייוויד ריבקין, שכיהן בממשלי רייגן ובוש האב וביקר באחרונה בישראל, קבע השבוע שהמלחמה היתה "מחדל אסטרטגי מהמעלה הראשונה".

אך יש המציינים גם את המאמצים לשיקום תדמיתה המכורסמת של ישראל בעקבות המלחמה, שחלקם הניבו פירות. בצד הכישלון הישראלי להשיג את המטרה האסטרטגית נחשפו האמריקאים לכמה מהישגיו הטקטיים של חיל האוויר הישראלי בפיצוח מטרות מורכבות. הם קיבלו מידע רב ערך, ובין אנשי המקצוע היו גם מי שהתפעלו ממש מהיכולות שהוצגו להם וביקשו לשמוע עוד.

גם הזירה המזרח תיכונית לא נשארה סטטית. הקונגרס האמריקאי קיבל דיווח על תקיפה נועזת של ישראל בעורף הסורי - וזו ודאי תרמה לשיקום התדמית המעורערת. המשבר שהעיב על יחסי משרד הביטחון הישראלי והפנטגון האמריקאי התנדף, והיחסים מתוארים כטובים משהיו בעשור האחרון. נוכחותו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי, שעסק בחיסול המשבר בעודו מנכ"ל משרד הביטחון, מסייעת לזה. זו, למשל, האווירה שאיפשרה להעביר ללא התנגדות ישראלית החלטת ממשל על עסקת נשק גדולה עם מדינות המפרץ, תוך הסכמה הדדית על כמה ממרכיביה. הציוד שיסופק ירוסן טכנולוגית כך שלא יאפשר להופכו לנשק המאיים על ישראל.

ממילא, יש מי שטוען כי חשיבותה האסטרטגית של ישראל עלתה מאז המלחמה, וכי גם האמריקאים, למרות האכזבה, מבינים זאת. האתגרים, ובראשם ההתמודדות הנמשכת עם כוחה הגובר של איראן, לא נעלמו. תיאוריית "ציר המתונים" מול "ציר הקיצונים" לבשה צורה ברורה יותר במהלך מלחמת לבנון, והתבהרה עוד מאז. רק שלציר הזה אין ראש. אף מדינה ערבית אינה דומיננטית מספיק היום כדי לשמש משענת תומכת, בטוחה, לאמריקאים. מצרים עסוקה בבעיותיה הפנימיות, סעודיה מנהלת מדיניות חוץ מתעתעת, ירדן אף פעם לא היתה מועמדת להנהגה ערבית. על מי יוכלו האמריקאים לסמוך אם לא על ישראל? כך, לפני כמה חודשים, סיכמו ארה"ב וישראל הסכם סיוע ביטחוני נדיב מאי פעם, ארוך טווח.

ובכל זאת, קל היה להם יותר לסמוך על ישראל ללא צלה המדכדך של המלחמה ההיא ותוצאותיה. הם אינם מעוניינים בהתלקחות בעזה מסיבות רבות וטובות, אך אחת מהן היא החשש שמא תסתיים גם ההרפתקה הצבאית הזאת בתקלה. 34 ימי המלחמה לפני שנתיים העמידו את עצבי העולם במבחן. ארה"ב נתנה לישראל עוד זמן כדי לאפשר ניצחון ברור. למרות כל מה שישראל הצליחה לשקם מאז, דבר אחד לא השתנה: בפעם הבאה היא תתקשה לקבל ארכה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ