גיבור בתנועה

גרדיאן
פיטר פרסטון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גרדיאן
פיטר פרסטון

ג'ק ריצ'ר, גיבור ספריו של לי צ'יילד, סופר רבי המכר הבריטי, הוא שוטר צבאי לשעבר, שאין לו בית או רכוש. הוא משוטט ברחבי ארה"ב, מתאכסן במוטלים ולובש בגדים מרשת "פריימארק" - רשת שמוכרת בגדים במחירים נמוכים במיוחד - שאותם קנה בשבוע שעבר ויזרוק בשבוע הבא. מחירי הבתים אינם מעניינים אותו, בתים רק יקשו על תנועתו.

את אותם דברים, כמעט, אפשר לומר על הדובר הראשי של הפולנים בבריטניה, שניצל בשבוע שעבר את עמודי ה"דיילי מייל", כדי לציין כי שווי המטבע הפולני כמעט הוכפל ביחס לליש"ט, וכי פתאום "החששות מהיציאות (מבריטניה) רבים יותר מאשר החששות מהכניסות".

ניידות עובדים היא משאת נפש של רבים. הרעיון של שוק יחיד של כוח אדם, שבריסל סייעה בהמצאתו, נהפך למציאות והוא ניזון מעצמו. שר העבודה של בולגריה הכריז באחרונה על מכסה של אשרות כניסה לעובדים ממולדובה ומווייטנאם, שהובאו לבולגריה כדי לעבוד בה בעבודות שחורות לאחר ש-1.7 מיליון בולגרים הלכו לעבוד בשנים האחרונות באיטליה, ספרד ומדינות אחרות. ניידות היא גאות גלובלית שלעולם אינה נסוגה. למה אם כך קם קול זעקה על מחירי הדירות?

אחת מתוצאות הניידות היא השימוש שעושים בפריפריה בבטון ובלבנים. השגשוג המוקדם של אמריקה נוצר בעקבות הנסיעות בדרכים, העברת עדרים למרחקים ארוכים וחיפושים אינסופיים. מי רצה חווה קטנה ואפורה שתכביד עליו? ועם זאת, ביסודו של דבר, זוהי הסיבה למשבר הסאב-פריים. מהגרים ממקסיקו, גואטמלה וקולומביה עוברים ממקום למקום עם השוק. האמריקאים המודרניים מכים שורשים ונצמדים לקרקע. ובנקודה זו בדיוק השאפתנות הבריטית המסורתית נקלעת למבוכה.

הבתים בבריטניה יקרים מדי, מעטים מדי ופזורים על פני שטח קטן מדי, המבטיח עושר מהרגע שאתה בעל נכס. זו מן הסתם הסיבה שממשלות חייבות לבנות מאות אלפי בתים מיותרים מדי שנה, כדי להוריד את המחירים, פרט לעובדה שכאשר המחירים יורדים זה נחשב לאסון, ואז (כתוצאה ממינון מוקדם של הססנות וחרדה) נחוץ איכשהו להקטין את המסים כדי שהמחירים יעלו שוב, וכך להבטיח חיים טובים יותר (או שמנים יותר) לאלה שיכולים להמשיך ולטפס.

משום מה נפלה בחלקה של המדינה החובה לוודא כי סחרחרת הציפיות תמשיך להסתובב. ואולם, כשהמחירים נופלים והפקעת הנכסים על ידי הבנקים עולה ב-48%, הימים הנעימים, הזחוחים והמדושנים חולפים מהעולם והבית עצמו הופך לקללה ולא לברכה. כל אחד, כך נראה, יכול לרכוש לעצמו מיני-טירה משלו, לשבת בנחת ולהתבונן כיצד ערכה עולה כבמעשה כשפים. ואולם, מעל ראשו של כל אחד תלויה ועומדת בעיית מס הירושה, הממתין לכל מי שנכלל ברשימת העשירים.

זו היתה הונאה עצמית. לפני 15 שנים, כששיעור האבטלה בספרד הגיע ל-20% בקירוב, ניחשנו היכן תבוא נקודת השבירה. היא לא הגיעה, כי אלה שעברו מהכפר לעיר פשוט חזרו אליו עד שהמצב ישתפר.

אפשר כבר לראות זעזועים המתרחשים בעת ובעונה אחת בכל רחבי אירופה. נשיא צרפת ניקולא סרקוזי, שלא רצה שרברבים פולנים, מרשה להם להיכנס לארצו. הבולגרים יכולים לחזור הביתה לסופיה ולשלוח את הווייטנאמים למקום שממנו באו. זהו תהליך פרגמטי, קשוח ומאוד לא נחמד.

ואולם, עדיין לא התנערנו מהאשליות שלנו. כותבי כותרות העיתונים רואים את הבעלות ועליית ערך הנכס כזכות מוקנית. אנחנו מניחים כי כשהפולנים יגיעו לכאן, הם יישארו כאן כי זה מה שאנחנו היינו עושים במקומם. איש לא רוצה מה שעשויה לעודד ממשלה, שהבינה לאן נושבת הרוח: אלפי דירות זולות נוספות, להשכרה לתקופות קצרות - לא למכירה - שיהוו בסיס לגמישות של המאה ה-21.

מעבר ממקום למקום, מעבר מארץ לארץ: זה איננו יותר עולם של בניית קנים, אשליות ועקרות בית נואשות. זהו עולם שבו ג'ק ריצ'ר הולך למוטל הקרוב ביותר.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ