שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ארי שביט
ארי שביט
ארי שביט
ארי שביט

מעולם לא היה צה"ל יוני כל כך. הפיקוד הבכיר זהיר. הוא ער לכך, שבמדינה דמוקרטית הדרג המדיני הוא המקבל את ההחלטות המדיניות. ואולם העמדה שהוא מציג בימים אלה לפני הממונים עליו היא חד משמעית: בנושא הסורי הדקה היא הדקה ה-90.

קיימת אפשרות סבירה להוציא את סוריה ממעגל הלחימה עם ישראל, אך לאפשרות הזאת תאריך תפוגה. מנהיגות ישראלית נחושה יכולה לפעול עם המנהיגות האמריקאית החדשה שתיבחר בנובמבר כדי להגיע להסכם שלום עם בשאר אסד באביב-קיץ 2009. ואולם אם הישראלים והאמריקאים לא יפעלו בדחיפות ובנחישות - ההזדמנות עלולה לחלוף. כפי שישראל החמיצה הזדמנות מול אנואר סאדאת בסתיו 1972 וכפי שההחמיצה הזדמנות מול אסד הבן באביב 2000, היא עלולה להחמיץ את ההזדמנות של אסד הבן. ברברה טוכמן העניקה שם להחמצות מעין אלה. היא הגדירה אותן איוולת.

בממסד הביטחוני סבורים, שהאיוולת הנוכחית עלולה להתגלות כאיוולת במיוחד. המזרח התיכון אינו משובב לב בימים אלה. ב-2003 ראה האזור את סדאם חוסיין נעלם, את מועמר קדאפי מתמתן ואת איראן משעה לזמן מה את תוכנית הגרעין שלה. לעומת זאת, בשנה האחרונה איראן מעלה הילוך, השיעה בזינוק, לבנון נמצאת תחת השפעה גוברת של חיזבאללה, ורצועת עזה נשלטת בידי חמאס.

מהלך דברים היסטורי שלילי הועצם על ידי טעויות אמריקאיות וישראליות. כתוצאה, מסתמנת חשרת עננים באופק. לא, אין סכנה של מלחמה מיידית עם סוריה. למרות התעצמות חיזבאללה בחזית הצפון ישראל מרתיעה את אויביה. אך אם יש מהלך אחד היכול היום להפוך מגמה באזור כולו - הרי זה הסכם שלום ישראלי-סורי. הסכם כזה יחולל שינוי אסטרטגי חיובי: הוא יבודד את חיזבאללה, יקשה על חמאס, יאיים על איראן וייתן רוח גבית לכוחות המתונים והמודאגים בעולם הערבי הסוני.

הממסד הביטחוני של ישראל אינו עשוי מקשה אחת. יש בו קולות שונים ודעות שונות. ואולם הערכות המצב המונחות על השולחנות של ראש הממשלה ושר הביטחון אינן משאירות מקום לספק: לובשי המדים, דווקא הם ממליצים על אקטיוויזם מדיני. לובשי המדים דווקא מאיצים בדרג המדיני להחיש תהליכים.

לובשי המדים חשים, שישראל, במקום לקחת את האוטובוס המהיר להסכם, בוחרת באוטובוס מאסף, הגורם לה לעצור באינספור תחנות ביניים ולשלם מחירים מופקעים. ובינתיים נוסעי האוטובוס זורקים קלמנטינות זה על זה. הם מורידים את הווילונות כדי לא לראות את מה שנשקף בעד החלונות ואינם שואלים את עצמם ברצינות לאן פניהם מועדות. לכן המאבטח של האוטובוס מודאג. הוא מודע למגבלות תפקידו, אך גם חש בנטל הגובר של האחריות.

מושג המפתח הוא שיח. ליצור שיח. דווקא היושבים בתוך ארגונים סגורים ומערכות יודעות-סוד סבורים, שיש מקום לפתוח את השיח האסטרטגי בישראל ולהעמיק אותו. איראן היא סוגיית המפתח, כמובן. מוכרחים לדבר על איראן. ניתן למצוא דרך לנהל דיון ציבורי שקול וזהיר הן בעניין איראן והן בעניין הקשר בין איראן לסוריה. על פי דעה נחרצת אחת, לישראל יש עניין להקדים הסכם עם סוריה לרגע האמת האיראני. דעות אחרות גורסות את ההיפך. יש לדון בכולן. יש להפסיק את זריקת הקלמנטינות, להרים את הווילונות ולהסתכל סביב. לאן אנחנו רוצים להגיע? לאן אנחנו רוצים להוביל את מדינת ישראל?

בצמרת הביטחונית יש לא מעט סיפוק היום. התחושה היא, ששנתיים אחרי מלחמת לבנון השנייה צה"ל חזר לעצמו. צה"ל מתאמן ומתעצם ובוטח בכוחו. גם הרגיעה בעזה מפתיעה לטובה. אסד מבין היטב את יחסי הכוחות.

ואולם במקביל מעצים האיום על העורף, ומסתמן איום בממד חדש: איראן. כנגד שני האיומים האלה חובה להיערך. על שני האיומים האלה חובה לדון. יש להבהיר לציבור, שאי אפשר להכניס מדינה שלמה לממ"ד, אבל גם לא צריך לשקוע בפסימיות. אי אפשר לשלול את האפשרות שבעתיד ייפלו כאן טילים, אך גם אין מקום למרה שחורה. ישראל חזקה ויש לה יכולת לא מבוטלת לעצב את המציאות המתהווה סביבה.

אך כדי לעשות זאת יש לפעול כל עוד המזרח התיכון נמצא במצבו הנוכחי והעולם אינו רב-מעצמתי. במקום לעסוק בהבלים יש לדון ברצינות בהחלטות הנדרשות. הנהג והנוסעים אינם יכולים להשליך את יהבם אך ורק על המאבטח. עליהם להחליט באופן דמוקרטי ואחראי לאן מועדות פניו של האוטובוס.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ