אבנר דה שליט
אבנר דה שליט

בשעת כתיבת הדברים האלה טרם נודע בבירור מי הם האדם או הקבוצה שהניחו את המטען בפתח ביתו של פרופ' זאב שטרנהל. ואולם, עליהם לדעת כי המעשה הנתעב לא ירתיע את פרופ' שטרנהל, ולא שום איש אקדמיה אחר, מלומר את דברו. כשם שאי אפשר למנוע מציירים לצייר, כך אי אפשר למנוע מאנשי האקדמיה לנסות להגיע לחקר האמת ולפרסם את מסקנותיהם, גם אם הן שנויות במחלוקת.

מובן כי אין לגלוש להאשמות קולקטיוויות. הניסיון לפגוע בפרופ' שטרנהל לא נעשה על ידי "הימין" ולא על ידי "המתנחלים". אבל גם אם אחראי לו "קומץ קטן" או "קיצונים", הוא מהווה משל עצוב למצבה של החברה הישראלית ערב ראש השנה תשס"ט ומעיד על הלכי הרוח השוררים בה. זאת מפני שהוא משקף חברה שהיא מצד אחד אלימה להחריד, ומצד אחר אינה מגלה די רצון להתמודד עם האלימות. דפוסי האלימות הללו, הלקוחים מהרפרטואר של העולם התחתון, כוללים איומים בטלפון, איומים בכתב - ולבסוף תקיפה פיסית או ניסיון התנקשות. הם מופנים כנגד ה"אחר" האידאולוגי - מי שעמדותיו לא רק שהן שונות מעמדותיה של אותה קבוצה אלימה, אלא שהוא גם איננו "משלנו".

מדור הזירה

על פי הלוך הרוח הזה, אדם שמותח ביקורת על המדינה בכלל או על מפעל ההתנחלויות בפרט, בוודאי שהוא איננו יהודי טוב, ולכן הוא "אחר" לא רק בדעותיו אלא גם מבחינת הקבוצה שאליה הוא משתייך. מכאן קצרה הדרך לאיומים ולתקיפה פיסית.

הניסיון לפגוע בפרופ' שטרנהל הוא משל גם מבחינה נוספת. אם אכן הוא נעשה על ידי אנשי ימין, כפי שנראה כרגע, הוא מוכיח עד כמה המושגים "ציונות" ו"פטריוטיות" נהפכו למושגים ריקים מתוכן, או שתוכנם פשוט עוות. שהרי את מי תקפו אותם אנשים? פרופ' שטרנהל הוא אחת מדמויות המופת שהקימו מתוכן החברה הישראלית וההיסטוריה הציונית. אדם שאיבד את היקר מכל בשואה, אבל שרד, עלה ארצה, היה קצין בצבא, היה למורה בישראל ולאחד מגדולי החוקרים בישראל ובעולם. פרופ' שטרנהל הקדיש את ארבעים השנים האחרונות לחקר הפשיזם ועליית הימין הרדיקלי באירופה. היהודי, שקם מהריסות השואה והצליח להפנות אצבע מאשימה אל הפשיזם ומקורותיו, ללא רגשי נחיתות, בגאון, ויחד עם זאת ברגישות אקדמית מיוחדת ומתוך גילוי נאמנות לעקרונות המחקר.

מחקרו של פרופ' שטרנהל עוסק בחוסר סובלנות, בשנאה פוליטית, באנטי נאורות, בפשיזם. על כל אלה הוא זכה להכרה והלערצה בינלאומית - וגם בפרס ישראל, אבל גם במנה גדושה של אלימות ושנאה.

כל אלימות באשר היא פסולה וראויה לגינוי, אבל כדאי שנעצור רגע ונחשוב: עד לאן הגענו, אם אלה שמדברים בשם הפטריוטיות תוקפים אדם כזה?

לכן שומה על כולנו - כולל ההנהגה הרוחנית של מי שדעותיהם אינן כשל פרופ' שטרנהל - להתעשת ולגנות נחרצות את המעשה, לחנך לאי-אלימות, להסביר לתלמידיהם כי אין להפריד בין אהבת הארץ לאהבת האדם, שפירושה גם סובלנות לעמדותיו ולדעותיו. עלינו גם לדרוש, שהמחוקק ורשויות האכיפה לא יקלו ראש באיומים מהסוג הזה. אסור לנו לאפשר אקלים סובלני לאלימות.

הכותב הוא ראש המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ