בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנטישמיות, כבר לא באופנה

תגובות

תשס"ח היתה השנה שבה האנטישמיות, גם אם לא מתה לחלוטין, איבדה חלק גדול מאוד מחיוניותה. זה אולי יפתיע את הציבור הישראלי, המורגל לשמוע כמעט מדי שבוע ידיעות על חילול בית קברות במקום כשלהו באירופה, או על ילדי בית ספר יהודי שהותקפו. לאלה שמקדישים את הקריירה שלהם לתיעוד ולהרמת קול זעקה כנגד כל תופעה של השנאה העתיקה - הקביעה הזאת בוודאי תיחשב לכפירה בעיקר.

ובכל זאת, כאשר מעיינים בדו"חות שמכינים גופי המחקר והארגונים העוקבים אחרי גילויי אנטישמיות בעולם, אפשר לקרוא בין השורות שגם הם מודים שקשה מאוד היום להבדיל בין התקפות מכוונות על יהודים לבין מעשי בריונות ועבריינות רחוב רגילים; ובין גילויי אנטישמיות להתקפות שהן חלק מגל שנאת הזרים הכללית השוטפת את החברה המערבית. במקרים רבים השנה, לאחר שכבר דווח על תקיפה של יהודים, התברר לאחר חקירה שהקורבנות דווקא נבחרו באופן אקראי, ולא בשל יהדותם.

ארגונים יהודיים גדולים, השמגייסים מדי שנה תרומות בהיקף אדיר כדי להילחם באנטישמיות, חייבים להצדיק את תקציביהם. התוצאה היא, שחלק גדול מהצהרותיהם כבר גובל בגיחוך, כמו התלונות של הליגה נגד השמצה בארה"ב השנה נגד ספר הומוריסטי עם דוגמאות סריגה של רודנים מפורסמים, שכלל גם בובה של היטלר.

הצורך של ארגונים אלה להצדיק את קיומם גורם גם לרגישות יתר, המגדירה כל ביקורת חריפה על מדיניות ישראל כאנטישמיות - כמו במקרה של הספרים שכתבו ג'ימי קרטר והחוקרים סטיבן וולט וג'ון מירשהיימר (על הלובי הישראלי בארה"ב), גם אם הם אומרים דברים שיהודים ציונים מהשמאל אומרים זה שנים.

האנטישמיות דעכה במיוחד בפוליטיקה הבינלאומית. שלושת האירועים המרכזיים של השנה החולפת, המלחמה בדרום הקווקז, מערכת הבחירות בארה"ב והמשבר הכלכלי העולמי, היו יכולים להתפתח באופן שהיה גורם נזק ליהודים, אבל בינתיים אין כל רמז למגמה כזאת.

ממשלת רוסיה ניהלה במשך חודשים, עוד לפני שפרצה הלחימה בדרום אוסטיה, מסע תעמולה ארסי נגד גיאורגיה ובעלות בריתה. הדבר קל ביותר מבחינת הרוסים, ואולי גם הטבעי לנוכח תקדימים היסטוריים, היה לנצל את העובדה שבממשלתו של מיכאיל סאאקאשווילי משרתים יהודים בתפקידים בכירים, ואת היחסים הביטחוניים בין גיאורגיה לישראל, כדי לשלהב יצרים לאומניים ואנטישמיים, הרוחשים קרוב לפני השטח ברוסיה. ואולם, מלבד ביקורת מסוימת על מכירת נשק ישראלי לגיאורגיה - כמעט כל הארס הרוסי הופנה כלפי הקשר בין טביליסי לוואשינגטון. ולדימיר פוטין לא ניצל את הקלף היהודי. יש מבין מנהיגי יהדות רוסיה הטוענים שפוטין הוא ידיד אמת לעם היהודי. ייתכן, אבל סביר יותר להניח שהוא הבין שהאשמת היהודים כבר לא עובדת היום.

תהליך דומה התחולל ביחס למועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה"ב, ברק אובמה. כשנושא היחסים בינו לבין היהודים עלה לראשונה, העדיפו רבים מבין מנהיגי יהדות ארה"ב להתחמק מהשאלה ולהעמיד פנים כאילו אין כלל סוגיה כזאת. החשש היה שהבעת התנגדות כלפיו מצד הקהילה היהודית תפגע ביחסים עם הקהילה השחורה. דווקא אובמה עצמו הפריך את החששות הללו, כשיזם מפגשים עם קבוצות יהודיות ברחבי המדינה. העובדה שאובמה וג'ון מקיין בחרו לבקר בישראל, באופן חסר תקדים, באמצע מערכת בחירות, הוכיחה שהיהודים יכולים לבחון ולבחור מועמד, בלי לחשוש לתגובות.

גם העובדה שכל כך הרבה יהודים מכהנים, או כיהנו, בעמדות מפתח בבנקים ובחברות ההשקעות, ביזבזו את כספי הלקוחות ומשכו משכורות עתק לא גרמה עדיין, למעט בכמה אתרי אינטרנט גזעניים אזוטריים, לתגובה אנטישמית.

ומה עם הנאום שנשא בשבוע שעבר נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד, בעצרת האו"ם, ובו הזכיר "קבוצה של ציונים שקרנים השולטים במרכזים הכלכליים של העולם"? לכאורה ציטוט ישיר מהפרוטוקולים של זקני ציון. ייתכן מאוד שאחמדינג'אד אנטישמי, כמו רבים אחרים בעולם המוסלמי, אבל אפילו הוא נאלץ להשתמש במונח "ציונים" ולהעמיד פנים, לפחות, שהוא מתנגד רק לישראל - וזאת באמצעות הפגישות שלו עם נציגים יהודים כמו אנשי נטורי קרתא. בכל מקרה, יש לשפוט את אמירותיו של אחמדינג'אד בקונטקסט של השאיפות האיראניות להפוך למעצמה אזורית הנושאת את דגל המאבק בהגמוניה האמריקאית. אפילו האיראנים מבינים שדיבורים על מזימה יהודית בינלאומית להשתלט על העולם רק מבודדים אותם עוד יותר בזירה הבינלאומית. האנטישמיות האיסלאמית היא חלק מהטינה הכללית השוררת בקרב המוסלמים כלפי המערב ובמיוחד ארה"ב - היא בוודאי לא איום שמכוון רק כלפי היהודים.

האנטישמיות לא נעלמה, אבל היא נהפכת בהתמדה לבלתי רלוונטית בחברה המערבית ובזירה המדינית הבינלאומית. יותר מכל, היא משמשת כיום כסימן של נחשלות וחשיבה מעוותת. האנטישמיות כבר איננה הבעיה של היהודים או של ישראל, היא הבעיה של המדינות שבהן היא עדיין מקננת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו