לילי גלילי | נינו אבסדזה תסתפק כרגע בשלום אזורי

בגיאורגיה מזהים אותה עד היום כשדרנית מהדורת החדשות בטלוויזיה הממלכתית. אבל נינו אבסדזה כבר 12 שנה לא שם. עכשיו היא מתמודדת ב"קדימה"

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

ביומה האחרון של נסיעת עבודה לגיאורגיה, ישבנו במסעדה קטנה בעיר הנמל באטומי שלחוף הים השחור. המלצרים כבר פינו את השולחן, כשלפתע חזרו עם בקבוק שמפניה. "לא הזמנו", אמרנו; "יודעים", השיבו; "זה מהזוג בשולחן שמאחוריכן". הגיאורגים, באופן עקרוני, לא יכולים לשאת מראה של שולחן ריק, אבל הפעם היה למחווה מניע נוסף. נינו אבסדזה הסתובבה להודות, והאשה אמרה לבעלה בהבעת ניצחון:" אמרתי לך שזו היא".

שנים אחרי שעלתה לישראל והפסיקה להגיש את מהדורת החדשות בטלוויזיה הממלכתית של גיאורגיה, עדיין מזהים וזוכרים אותה. הגבר אפילו ידע להעיר בפליאה שגם בשפה המוזרה שבה היא מדברת עכשיו, היא ממשיכה לדבר כל כך מהר. התכונה הזאת יכולה להפוך לשימושית עכשיו, כשלאבסדזה (בת 43), כתבת פוליטית בכירה בעיתון "וסטי" ברוסית, יש רק שלושה שבועות עד לפריימריס בקדימה להגיד את כל מה שהיא רוצה.

לפני שבוע החליטה להיענות להצעתה של יו"ר המפלגה, ציפי לבני, ולהתמודד על אחד מארבעת המקומות השמורים לעולים. ההחלטה לא היתה קלה, אבל אבסדזה רגילה לקבל מהר החלטות גדולות. לפני 12 שנה הלכה לראיין את השגריר הראשון של גיאורגיה בטבליסי, ברוך בן נריה. התוכנית היתה גם לתקוף אותו על בעיות קליטה שהכירה מניסיונן של אמה ואחיותיה שכבר היו כאן, אבל משהו השתבש בדרך; אבסדזה מצאה את עצמה עולה לישראל עם השגריר המותקף, ומתחילה בכך אופנה חדשה: גם השגריר שבא אחריו נשא אשה מקומית. (השגרירה שבאה להחליף אותו הודיעה שהפעם השרשרת תינתק, משום שהיא נשואה באושר. אבל בסופו של דבר, בנה הוא שנשא אשה גיאורגית).

את מלחמת האזרחים בגיאורגיה, שעליה דיווחה בטלוויזיה בתיאורים שוטפים, כמו "בביתו של הפעיל נמצאו שתי רקטות, נגמ"ש ומאה קלצ'ניקובים", החליפה בתיעוד האינתיפאדה והפיגועים במולדת החדשה. אלו עיצבו סופית את תפישת העולם הבסיסית שלה, הממצבת אותה היום באגף היותר שמאלי של קדימה. לשאלה אם מקומה הטבעי אינו בשמאל, יש לאבסדזה תשובה מורכבת שמתייחסת למיקומם של דוברי הרוסית על המפה הפוליטית.

"השמאל הישראלי, מן העבודה שמאלה, לא ממש חיפש את דוברי הרוסית", היא אומרת; "הוא ויתר עלינו בהתנשאות. החיבוק הקצר שמרצ חיבקה את רומן ברונפמן היה מאוחר מדי ומעט מדי. הליכוד הוא בשבילי לא אופציה. הפאסיוויות המתלהמת היא לא חלק מתפישת עולמי ומן הסגנון שלי. גם העולים לא ימנים כמו שמתארים אותם. כך מצאתי את עצמי בקדימה, לתת ייצוג לדוברי רוסית רבים שחושבים כמוני, וקולם לא נשמע. ידוע שרוב העולים הגיעו לכאן בשביל הילדים, ובוודאי לא בשביל לאבד אותם במלחמות מיותרות".

אולי אבסדזה צודקת, ומשהו משתנה באמת. מועמדותה התקבלה באהדה בתקשורת ברוסית, שבדיוק כמו זו העברית, אינה מרבה לפרגן לעמיתיה. בפרלמנט עיתונאים משודר הקדישו לה דיון תומך.

"אני מניחה שזה גם בזכות העובדה שאני מייצגת דור חדש שרוצה לדבר פוליטיקה וחברה כישראלי, אבל בקול שיוצא מן המגזר." אבסדזה שוללת את הטענה כי אולי אין עוד צורך בכלל ביצוג מגזרי. "חד משמעית - יש צורך, וייצוג ריאלי, לא סמלי בקצות הרשימות", היא אומרת; "השאלה היא לא רק על ידי מי, אלא לצורך מה. בסך הכל, העלייה הזאת הסתדרה יפה מאוד. לרוב יש עבודה, יש דירה. מה שחסר, זו השפעה פוליטית מעמדה של כוח. מה שעשתה ישראל בעלייה, למשל, היה לדאוג למגזר כשהיה בעמדה של חולשה. זה רק רמס את הגאווה, בשקט. ודאי של הצעירים, אבל גם של המבוגרים. הרי גם ה'בבושקה' בהוסטל לעולים קשישים לא רוצה להתעסק אך רק בבעיות הביטוח הלאומי שלה; היא רוצה לקחת חלק בהכרעות על עתיד הגולן וירושלים, גם בגלל שהנכד שלה משרת בצבא. לעלייה הזאת חסרה תחושה של השפעה פוליטית שוויונית.

"מתי שמעת קול רוסי - חוץ מאיווט ליברמן - שנשאל לעמדותיו בנושאי ביטחון? הרי גם מתוך מפלגתו מדברים בעניינים אלה תמיד ישראל חסון ויצחק אהרונוביץ', ולא חברי הכנסת הרוסים".

את הדימוי למצב הסוציו-פוליטי של העולים בישראל מביאה אבסדזה דווקא מן מביתה הפרטי: "אני תמיד אומרת לבנות שלי, שאיך שהן יבחרו להיכנס למסיבה, מה שהן יקרינו - ככה יקלטו אותן. כך אני רואה גם את החברה בכלל: אנחנו, העולים, כמו נייר לקמוס: מה שנקרין - כך יקלטו אותנו. אם נשדר רק בכי ותלונה שום דבר טוב לא ייצא מזה".

אז אבסדזה לא בוכה, אולי רק אל מול ערימות הטפסים שהיא צריכה כעת למלא לצורך הגשת המועמדות לקדימה. ולא, אין לה כוונה מיידית להביא שלום עולמי. "אסתפק כרגע בשלום אזורי", היא צוחקת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ