בשבועות האחרונים הירבה נחמיה שטרסלר לבקר את בנימין נתניהו על תוכניתו המאקרו-כלכלית החדשה לטיפול במשבר הכלכלי החמור. שטרסלר התמקד במיוחד בשני היבטים מרכזיים בתוכנית. הראשון הוא פריסת רשת ביטחון מלאה לכלל החוסכים בקופות הגמל וקרנות הפנסיה, שתמנע את המשך הפגיעה בשווי חסכונותיהם ואף תבטיח תשואה מינימלית בשנים הקרובות, באופן שיסייע להקטנת הפגיעה שכבר התחוללה בשווי הקופות; כל זאת בתמורה לסגירת הכספים באותן שנים ולהקטנת דמי הניהול בקופות. ההיבט השני הוא הפחתה נרחבת ומשמעותית במס ההכנסה לציבור הצרכנים והשכירים המשתכרים עד 15,000 שקל - כלומר, מעמד הביניים ומטה - שתסייע לעידוד הצריכה הפרטית. בתוכנית החדשה יש מרכיבים רבים נוספים, ובהם הגברת התחרותיות בענפי צריכה חשובים, אך תקצר פה היריעה מלפרטם.

במסגרת זו חשוב לפרוס תחילה את המצע המאקרו-כלכלי שעליו פועל כיום המשק, ובפרט את העובדה שהולך ונוצר לנגד עינינו פער תוצר בין ההיצע המצרפי לבין הביקוש המצרפי. במלים אחרות, כושר הייצור של המשק נפגע פחות מכפי שנפגעת רמת הביקושים: הן הביקושים המקומיים (צריכה פרטית והשקעה פרטית) והן הביקושים בחו"ל (יצוא). פער תוצר זה חריף שבעתיים במדינה כמו ישראל, אשר רמת ההתפתחות של התוצר לנפש בה נמוכה ביחס למדינות המערב המפותחות.

מדור הזירה

עיקרו של פער התוצר טמון בצריכה הפרטית במשק, המהווה בישראל כ-56% מהתוצר בלבד לעומת כ-65%-70% במדינות המפותחות. לשון אחר, לא דין מדינה כארה"ב, אשר הצריכה הפרטית בה הגיעה למיצוי ואף לעודף, כדין מדינה כמו ישראל, שהצריכה הפרטית בה מצויה בחוסר משמעותי. למעשה, הפער בצריכה הפרטית מסביר כמעט לבדו את הפער שבין רמות החיים, העוני והעבודה בישראל לבין אותם מדדים במערב המפותח. זאת ועוד, הצריכה הפרטית מהווה את המנוע הגדול, החשוב והשוויוני של יצירת מקומות עבודה במשק מודרני, בהשפיעה בעיקר על ענפי המסחר והשירותים אשר השכר הממוצע בהם גבוה יחסית.

לפיכך, ביקורתו של שטרסלר, המתבססת על הטענה, כי הצריכה הפרטית אינה יכולה לשמש מרכיב בר קיימא בצמיחה, היתה יכולה להיות נכונה במדינה כמו ארה"ב, שבה רמת הצריכה גבוהה, אך היא אינה נכונה לדעתי בישראל. זאת ועוד, חלק משמעותי מהצמיחה המרשימה שרשם המשק מאז השקת תוכניתו הכלכלית הקודמת של נתניהו (מארס 2003) התבססה על עידוד הצריכה הפרטית. כידוע, היתה זו תקופת הצמיחה הארוכה והחזקה בתולדות המשק הישראלי, אשר הצטיינה בעיקר בקצב שיא של יצירת מקומות העבודה - 400 אלף מאז השקתה, מרביתם אכן בענפי המסחר והשירותים.

ומה בין התיאור המאקרו-כלכלי הזה לבין פריסת רשת ביטחון והפחתות מסים? ובכן, שלושה מרכיבים חשובים משפיעים על הצריכה הפרטית: הכנסה פנויה נוכחית וצפויה, רכוש ואי-ודאות. מה שהשרים ציפי לבני ורוני בראון לא מבינים הוא שבחודשים האחרונים נפגע רכושו של הציבור באופן משמעותי, נשחקה הכנסתו הממוצעת ומכאן גם כוח הקנייה שלו - הן בשל עליית האינפלציה בשנה האחרונה והן בשל גל הפיטורים שרק החל - ולבסוף, חלה עלייה משמעותית בתחושת אי-הוודאות שלו הן ביחס לשארית רכושו, הן ביחס לרמות המסוי, האבטלה והמחירים והן ביחס ליכולתה של ההנהגה הכלכלית לאחוז בהגה המשק. ומה השרים בראון ולבני, כמו גם שטרסלר, מציעים לציבור שנפגע? להתרפק על רווחי העבר בקופות, כאילו שהציבור חי בעבר ולא מגיב בהווה. כאילו שהציבור מגיב על פי רמות ההכנסה והרכוש האבסולוטיות ולא על פי השינויים בהן. השלושה אף מציעים למקד את מאמצי הממשלה בהגדלת ההשקעות בתשתית, כאילו שהגדלת יכולת הייצור של המשק ומכאן גם הגדלה נוספת של פער התוצר, תסייע בתנאים אלה, אם לא יהיה מי שיוכל להגדיל את הביקושים לייצור המחודש.

מנגד, לדעתנו, רק מהלך משולב, שעיקריו פריסת רשת ביטחון מלאה, שתגן על החוסכים מפני המשך שחיקת רכושם ותסייע בהפחתת סביבת אי-הוודאות בעבורם; הפחתת מסים משמעותית לציבור הצרכנים והשכירים, שתפצה על השחיקה בהכנסתם הפנויה וברכושם ותגרום להם להגדיל את הצריכה הפרטית, וכמובן - החלפת המנהיגות הכלכלית במי שהציבור יודע כי הוכיח את יכולתו לחלץ משק ממיתון כבד, ויהיה מסוגל להביא לחידוש הצמיחה במשק בתוך שנה עד שנה ומחצה. לחילופין, המשך מדיניות השב ואל תעשה עלולה להביא למיתון כבד שאת מחירו כולנו עדיין זוכרים.

הכותב משמש כראש ההתמחות בחשבונאות בקריה האקדמית אונו, והיה החשב הכללי באוצר

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ