שלומי ברזל | גאון במתמטיקה

ובינתיים

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

עמרי, בני בן השמונה, משוכנע שאביו יודע כמעט הכל. אין דרך אחרת להסביר את מגוון השאלות שהוא יורה לעברי. הוא עדיין לא התמקד בתחום מסוים, הסקרנות שלו רק הולכת וגדלה, ואני (בורא עולם והוא יודעים למה) נראה לו כמקור מידע מהימן.

פעם הוא מפציץ בגיאוגרפיה, לפעמים זה בספורט (יש אלוהים!), בשבוע שעבר זה היה בתנ"ך, השבוע הלכנו על היסטוריה, שלשום הגיע תחום הטכנולוגיה, ולך תדע מה יבוא מחר. למזלי, אני יודע בביטחון מלא מה לא יבוא מחר - מתמטיקה.

מדור הזירה

האמת היא, שבגיל הרך יחסית של עמרי התחום הדמוני הזה נקרא עדיין חשבון. מתלווה אליו כמובן אחותו המפלצתית הנדסה, שבעוד שנה בערך תתהדר בשם המבעית גיאומטריה.

בכל מקרה, הנושא הזה, עמרי כבר יודע, הוא טאבו. לא מדברים עליו, בוודאי לא עם אבא. יש לו דוד שלמד מחשבים, סבתא שיודעת לחשב בדיוק מאיים איך הירושה שלנו הצטמצמה עקב השקעותיה הכושלות, ואמא שתשב אתו עד חצות על בעיה מתמטית רק כדי להדגיש בפניו את הפיגור המדאיג של אבא בנושא.

לא שעשיתי איזו טעות מביכה בדמי הכיס שלו, או הפגנתי בורות מחפירה בלוח הכפל, אבל הגאון הקטן שלי קלט כנראה את הרמזים שפיזרתי. הוא ראה, למשל, איך אני יורה תשובות ב"מי רוצה להיות מיליונר" או ב"אחד נגד מאה", אבל הבחין גם שב"מבחן של המדינה" ברחתי מהמסך בחלק של המתמטיקה לטובת ניקוי החתולה. כמה מלוכלכת היא היתה. הוא רואה את אבא שלו פותר תשבצים, ומבחין שדפי הסודוקו נותרים ריקים. ואם זיכרוני אינו בוגד בי, כשישבנו על שיעורי הבית בחשבון הוא תפס אותי לא פעם חומק לחדר השני ומתקשר לחבר טלפוני כדי לתהות מה בדיוק רוצים מהילד, ואם התשובה שנתתי לו נכונה.

אתמול, קצת לפני שפורסמו הנתונים על הירידה של תלמידי ישראל בדירוג הבינלאומי במתמטיקה ובמדעים, התקשרה אשתי לספר, כי הילד היה בפיגור של 15 עמודים ביחס לכיתה בתחום ההנדסה, ורק הקרבה חסרת פשרות מצד סבתו הפדגוגית לעילא הבטיחה שהפער יצומצם. זאת הסיבה האמיתית שחשוב לי לשמור על יחסי חמות-חתן תקינים. לעזאזל הירושה, העיקר שהילד יעזוב אותי במנוחה.

בבוקר, כדי למנוע מבוכה, מיהרתי לסלק מהבית את גיליון "ידיעות אחרונות". הרשעים האלה לא הסתפקו בדיווח יבש על הבושה, והתעקשו לצרף גם שאלות לדוגמה במתמטיקה ובמדעים. זה מה שחסר לי, שהדרדק צרכן העיתונות עוד יעלעל בעיתון וידרוש תשובות, או שאמו תפלח את הבית בצעקה "פיצחתי".

לא פעם שקלתי לסדר לעצמי בדיקת סי-טי שתראה לעולם כי אינני אשם. טכנולוגיית ההדמיה, אני משוכנע, תוכיח מעל לכל ספק כי נולדתי עם אונה אחת בלבד. ימנית, אלא מה. זאת הסיבה שמעולם לא ידעתי וגם לא אדע כמה זמן נדרש כדי למלא בריכה שתמיד יש בה, משום מה, דליפה, או מתי ייפגשו הרכבת שיוצאת מחיפה וזאת שיוצאת מתל אביב, אם כל אחת מהן נוסעת במהירות שונה. לפחות ביחס לשאלה השנייה, האונה הימנית שלי, זו שאחראית ליצירתיות, כבר תנחה אותי להתקשר למודיעין של חברת הרכבות ולקבל תשובה.

בשנים הרכות של ילדי הייתי דווקא לא רע במספרים. לימדתי אותם איך נראית הספרה 1, שבייגלה ומשקפיים מזכירים את הספרה 8, ו-4 זה בכלל כיסא הפוך. את הבסיס סיפקתי להם. עם כל הכבוד, מה זאת אשמתי שהעולם מסרב להסתפק בזה? במה חטאתי, שאנשים אחרים מוכרחים להתעסק גם בשברים, שורשים, נגזרות, זוויות ושאר צרות?

ובכלל, אם תשאלו אותי, אני נמצא במגמת שיפור. הייתי מחשב אותה, אם היו לי הכלים והיכולת; אבל נסתפק בתיאור מילולי ונאמר שהיא מטאורית. לפני חמש שנים בערך למדתי לחשב אחוזים. הגעתי לניצול המקסימלי של לוח הכפל. אני מחשב אחוז אחד ומכפיל במספר הנדרש. בלי עזרה של הסבתא הצלחתי להדביק פיגור של 15 שנה בקירוב.

אתם אולי הוטרדתם מהנתונים החדשים, שהצביעו על ירידה בדירוג; אני, לעומת זאת, נמלאתי גאווה. עמרי, הבן של שלומי ברזל, במקום ה-24 בעולם? כבוד.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ