בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יונתן לרנר | במקום דבקות בתוכנית המקורית

תגובות

עד אתמול (היום הרביעי למתקפה) זה נראה כמו מלחמת התשה מתמשכת. נקווה שאין זה כך, אבל כפי שמשתקף בתקשורת לפחות, אין כל סימן לניסיון להפסיק את חילופי האש בדרכים אחרות. לכן אפשר להעריך, כי התוצאות הסופיות של המהלך עלולות להיות שונות לחלוטין ממה שתיכננו הקברניטים בצאתם לדרך.

חוויתי חוויה דומה בתחילת שנת 2008. אז ניהלתי שני משחקי הדמיה, עם ידידי שלמה ברום (לשעבר ראש החטיבה האסטרטגית במטכ"ל), במסגרת המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). שני המשחקים בחנו את סוגיית הפסקת ירי הרקטות מרצועת עזה. בשני המשחקים התקשו ממשלות ישראל להשיג את היעדים שהציבו לעצמן בתחילת המשחק. חלק מהמצבים שהתפתחו אז מזכירים את המצב הנוכחי.

משני המשחקים ביחד העלינו, ברום ואנוכי, כמה לקחים ביחס לסוגיית המתקפה בעזה וביחס לתרבות של קבלת החלטות תחת אש. המסקנה ביחס לרצועת עזה היא כמעט נחלת הכלל: אם ממשלת ישראל אינה מוכנה לדבר עם חמאס, אין מנוס מפעולה קרקעית רחבת היקף בעזה כדי להפסיק את ירי הרקטות ולהביא להכנסה אפשרית של כוח פיקוח רב לאומי.

הרבה יותר מעניינים הם הלקחים ביחס לתרבות קבלת ההחלטות שלנו. מדוע גם במשחק הדמיה, כאשר את התפקידים משחקים אישים שונים, לא מצליחות הממשלות להשיג את יעדיהן (במקרה אחד אף נכבשה כל הרצועה אף שהתוכנית המקורית נועדה למנוע את הצורך בכך). למיטב שיפוטנו, היו לכך כמה סיבות, שהערכנו כרלוונטיות לכל תהליך קבלת החלטות תחת אש:

1. מתן משמעות יתר וכמעט "קידוש" של תוכנית הפעולה המקורית. התוכנית המקורית התקבלה לאחר תהליך ארוך, יחסית, של בחינה ודיון; מאותו רגע היא נהפכה לא רק לתוכנית "הנכונה", אלא שהשלמתה נהפכה למטרה בפני עצמה.

2. אי הבנה של היריב - לא יוחדו מאמצים מיוחדים כדי להבין את השורש לפעולות של חמאס. בלחץ האירועים נתפשו פעולותיו ו/או מסריו על פי המקובל היום. לא נבדקו שינויים אפשריים במניעים, או ביכולות, כתוצאה של המצב החדש שיצרה ישראל.

3. העדר "אסטרטגיית עצירה", להבדיל מ"אסטרטגיית יציאה". שאלת ה"מה אם?" הושארה רק לסוף התהליך הקונקרטי, דהיינו השלמת התוכנית. התוכנית המקורית לא בחנה אפשרויות עצירה בשלבים מוקדמים, ובפועל כל עצירה לפני השלמת התוכנית המקורית נתפשה ככישלון.

בחינה נוספת של הסיבות מבדילה בין שתי הסיבות הראשונות לבין השלישית. "הדבקות בתוכנית המקורית" ו"העדר בחינה מעמיקה של היריב" הן במידה רבה תוצרים של הדינמיקה שבה מתנהל תהליך קבלת ההחלטות. שונה הדבר בתכנון "אסטרטגיית העצירה". זו מוכרחה להיות נדונה בכל שלבי התכנון, ולכן יש לוודא שכל מנגנוני התכנון יצרפו אותה לתורות ולנהלים שלהם. מן הראוי לבנות את התוכניות בצורה מודולרית ולתכנן את העצירה הראויה בסוף כל שלב, תוך כדי בחינה של יתרונות וחסרונות אפשריים שלה.

הכנסת "אסטרטגיית העצירה" לתוכניות ולדיונים יכולה גם להגדיל את הסיכוי להתגברות על שני הכשלים האחרים שציינו, ובעיקר ל"דבקות היתר בתוכנית". כאשר אפשרות "העצירה" ברורה מלכתחילה, יגדל הסיכוי שידונו בה גם תוך כדי לחימה ותישקל התועלת בה לעומת השלמת התוכנית המקורית, או לעומת הגעה למקום שאיננו רוצים בו.

זה מה שהערכנו בעקבות משחק סימולציה לפני שנה. היום עוד לא ברור, אם לקחים אלה נלמדו ואם יש לנו היום "אסטרטגיית עצירה". לי אישית אין ספק, שלו היו ראש הממשלה והשרים הבכירים מנהלים משחק כזה בעצמם במהלך שנת 2008, הם היו מוודאים שגם לקחיו, ולא רק לקחי ועדת וינוגרד, ייושמו במסגרת התוכניות האמיתיות.

הכותב היה בעבר איש מודיעין חיל האוויר וראש המחלקה לתכנון אסטרטגי במטכ"ל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו