בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השבט והדמוקרטיה

תגובות

נהג המונית מילא באמונה את תפקידו כנציגו הסטריאוטיפי של עם ישראל, עם טעם של פעם. הוא היה ימני, מזרחי ומסורתי, אוהד של נתניהו ("ממזר, נחש", כינה אותו בחיבה) ותומך נלהב בכל הצעות החוק נגד השמאל. הוא חיווה את דעתו הבלתי מחמיאה על השמאלנים. "תגיד", אמרתי לו, "אתה באמת היית רוצה להכניס אותם לכלא, את השמאלנים האלה?" "לכלא?" - הופתע הנהג. "לא. מה פתאום? הגזמת".

רבים סבורים שהדמוקרטיה הישראלית נשענת על בסיס ציבורי ואידיאולוגי רעוע, ובכל רגע היא עלולה להתמוטט. ואכן, זוהי חברה שנוצרה על ידי יוצאי ארצות לא דמוקרטיות (ברובם המכריע) ועוצבה תוך כדי סכסוך לאומי מר; השקפת העולם של רבים ממרכיביה כוללת מאפיינים שאינם מסתדרים בקלות - אם בכלל - עם דמוקרטיה ליברלית.

ייתכן שסוד כוחה של הדמוקרטיה הישראלית הוא דווקא באותו דבר שגם אותו לא תמיד קל ליישב עם דמוקרטיה מתוקנת: רגש הסולידריות היהודי המעין-שבטי, ההרגשה הרווחת שאנחנו סוג של משפחה מורחבת. רובם העצום של היהודים שבאו לכאן, מכל הרקעים, לא רצו להרוג יהודים אחרים מסיבות פוליטיות ולא לכלוא אותם מסיבות פוליטיות - מטעמים שנכון יותר להגדירם כשבטיים מאשר כדמוקרטיים. ואולם, בחברה שבה זהו הרגש הרווח, אי אפשר לקיים שום סוג של דיקטטורה. אפשר לנהל אותה רק באופן דמוקרטי - וגם זה בקושי.

אני רחוק מאידיאליזציה של רגש הסולידריות היהודי השבטי. ברור, למשל, שהוא מקשה על מיצוי הדין עם בני השבט שפגעו בבני שבט אחר (כמו אנשי "תג מחיר", לדוגמה). גם לא תמיד אפשר לסמוך על הרגש הזה, כשצריכים אותו. פעמיים יצא לי להשתתף בהפגנה שהסתיימה ברצח פוליטי - של אמיל גרינצוויג ושל יצחק רבין. במקרה הראשון ראיתי במו עיני יהודים המביעים שמחה על הרצח - ממש למראה הדם השפוך.

ובכל זאת, מי שסוקר באופן הוגן, נטול משוא פנים אידיאולוגי, את תולדות התנועה הציונית והמדינה, יודע שהיקף שפיכות הדמים הפנימית על רקע פוליטי שהיה כאן בהשוואה למה שקורה בתנאים דומים בחברות אחרות, קרובות ורחוקות, לא היה אפילו שולי - הוא היה אפסי. סביר להניח שתרבות פוליטית אזרחית יותר ושבטית פחות היתה מייצרת, בתנאים דומים, יותר גופות של נרצחים ומוצאים להורג על רקע פוליטי ויותר אסירים פוליטיים, מימין ומשמאל.

ובאשר לנכונות להרוג את אלה שאינם שייכים לשבט - ברור שהיא גבוהה הרבה יותר. אולם ברור גם, שמספר בני האדם שנהרגו בסכסוך הישראלי-ערבי, בעשרות שנותיו, הוא נמוך מאוד יחסית למספר ההרוגים שמייצרים דרך שגרה מלחמות וסכסוכים לאומיים במקומות רבים בעולם. הדבר מוכרח להיות קשור בכך שהצד החזק, עד עכשיו, בסכסוך הזה, לא הצטיין כלל בלהיטות להרוג. "כאשר תשיג ידכם, אז תהרגו גם אתם", אמר מלך הכוזרים לחבר. לחבר לא היתה תשובה טובה, לנו יש: "כן, בוודאי, אבל פחות מאחרים. הרבה פחות". חשבון הגופות אינו החשבון היחיד של הסכסוך, אבל הוא בוודאי חלק חשוב מהחשבון הכולל. מי שרוצה מדינה יותר צודקת ויותר הומנית לכל, צריך לעדן ולאזן את רגש הסולידריות היהודי - לא לקרוא עליו תיגר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו