בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צבי בראל | חוק השריעה היהודית

64תגובות

המסיכה המיותרת סוף סוף נקרעה. מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. האחת סותרת את רעותה. בהסבריו להצעת החוק שיזם יחד עם אבי דיכטר מקדימה ודוד רותם מישראל ביתנו - כדאי לחקוק היטב בזיכרון את השילוב המופלא הזה - אומר זאב אלקין מן הליכוד, ש"החוק נועד לתת לבתי המשפט נימוק התומך בסוגיית הלאום היהודי של המדינה, בבואם להכריע במצבים שבהם אופיה היהודי של המדינה מתנגש עם עקרונות הדמוקרטיה".

לא היה צורך להמתין להסבריו של אלקין, וגם לא לכעוס על תמיכתם של 20 הח"כים של המפלגה התמוהה הזאת, קדימה, המתנהלת כמכונית שלא רק אורותיה כבו - גם איתות האזהרה אינו פועל בה. הצעת חוק השריעה היהודית, שאותה הגניבו הח"כים לפני שנמלטו אל פגרתם הארוכה, תבהיר לכל יהודי בעולם ששילוב בין דמוקרטיה ליהדות יכול להתקיים רק בגולה. להיות "אדם בצאתך ויהודי באוהלך" כמאמר שירו של יהודה לייב גורדון, שנהפך לסיסמת המשכילים, יכול רק יהודי אמריקאי, צרפתי או בריטי. בישראל היהודית יוכל יהודי להיות רק יהודי - דמוקרטיה תוגדר רשמית כמותרות. היא תתאפשר רק בתנאים שהדת תתיר אותה. והדת תתיר אותה רק כאשר היא לא תסתור את דבר האל. הריבונות עוברת מהאזרח לקב"ה ולפרשניו עלי אדמות.

מצד שני, קשה להתנגד להצעת חוק שמקרבת כל כך את מדינת ישראל אל מדינות האזור ויוצרת תשתית של הבנה בין העמים, המבוססת על העדפת מעמדה של הדת על מעמדם של המדינה והמשטר. כך, למשל, קובעת החוקה המצרית, כי "עקרונות המשפט האיסלאמיים הם המקור הראשי לחקיקה". גם לפי החוקה הסורית "המשפט המוסלמי הוא המקור הראשי לחקיקה", אבל נדמה כי דווקא החוקה האיראנית יכולה לשמש מקור השראה מצוין לאופן שבו המדינה מחויבת לקדם את מעמדו של האל כמקור חקיקה ראשי. חוקה זו מחייבת את המדינה ליצור את "הסביבה הראויה לצמיחתם של ערכים מוסריים, המבוססים על אמונה, אדיקות ומאבק נגד שחיתות". "סביבה ראויה" זאת משליטה את רצון הדת על האמנות, המדע, התקשורת וכמובן החינוך.

הצעת החוק הישראלית עדיין איננה מרחיקה לכת כל כך. היא איננה מכתיבה "אמנות יהודית" כנושא לימוד בלעדי ואינה אוסרת ללמד מדע שסותר את האמונה. היא שוללת אמנם מן השפה הערבית את מעמדה כשפה רשמית, אבל בשונה מיחסה של טורקיה לשפה הכורדית, היא עדיין מתירה לאזרחים ערבים "זכות נגישות לשונית לשירותי המדינה, הכל כפי שייקבע בחוק" - אלא שאין איסור לחוקק חוק שיאסור גם את הזכות הזאת.

הצעת החוק עדיין אינה קובעת שההלכה היהודית היא מקור הסמכות הראשי לחקיקה, ומסתפקת - בינתיים - בכך שהמשפט העברי "ישמש מקור השראה למחוקק" וכאשר יתגלה חסר בחקיקה, בהלכה פסוקה או ביכולת לקיים "היקש מובהק" - יידרש בית המשפט להכריע על פי עקרונות "החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". מה הם בדיוק עקרונות אלה? עין תחת עין? או "לא תונה את הגר אשר בתוכך"? ומה הם עקרונות השלום של מורשת ישראל? אלה של דוד רותם, אריה אלדד, יוליה שמאלוב-ברקוביץ, או אלה של נחמן שי, בנימין בן אליעזר או מאיר שטרית - כולם חתומים על הצעת החוק? האם "עקרונות השלום" מתירים פשרה טריטוריאלית או שהארץ המובטחת, מן הים ועד הנהר, הם גבולותיה של מדינת הלאום היהודי?

הצעת החוק, שנושאת את הכותרת "מדינת הלאום של העם היהודי", מתיימרת לייצג גם את יהודי הגולה. אבל אלה יצטרכו מעתה לבחור אם ברצונם להמשיך לחיות בחו"ל, במדינה דמוקרטית שמתירה להם לקיים את אמונתם כרצונם, או במדינה יהודית שגוזלת מהם את יסודות הדמוקרטיה. זוהי בדרך כלל יהדות אילמת. סובלנית כלפי מדינת המקלט שלה, מקלט שהולך ונגדש באשפה שעלולה להרחיק ממנו כל יהודי ליברלי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו