בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זאת לא המחאה שלי

תגובות

אינני מזדהה עם המחאה החברתית בישראל. אני מתגורר במעלות-תרשיחא, עיר שכביכול מסמלת את הדו-קיום בין יהודים לערבים. השותפות המוניציפלית הזאת, שנכפתה על התושבים היהודים והערבים כאחד בשנת 1963, לא הבשילה עד עצם היום הזה.

כפרי תרשיחא נעלם מן המפה, אדמותיו נגזלו, והוא נהפך לשכונה בתוך עיר. על עתודות קרקע אין מה לדבר. לפני יותר משני עשורים עוד הצלחתי בקושי רב לבנות במקום בית. אולם לבני היחיד לא תהיה הפריווילגיה הזאת, והוא ייאלץ בעל כורחו לעבור מכאן אל העיר הגדולה, על כל המגרעות והיתרונות שטומן בחובו המעבר הזה.

מדובר למעשה בטרנספר שקט, התופס תאוצה בתקופה האחרונה, שכן מדיניות גזילת הקרקעות בכל יישובי הפלסטינים בישראל, שממשלות ישראל לדורותיהן אימצו, מתחילה להניב פירות. המדינה מפקיעה אדמות מהערבים ומעבירה אותם לטייקונים, או ליזמים, או בלשון הציונית למען ייהוד הגליל והנגב. שכן מדינת היהודים היא מדינה קפיטליסטית במלוא מובן המלה, אולם כאשר מדובר בקרקעות היא פועלת ממניעים פוליטיים גרידא.

אינני מזדהה עם המחאה החברתית אף על פי שאני נמנה עם מעמד הביניים, עובד קשה עם אשתי, ובקושי אנחנו מצליחים לגמור את החודש. אינני מזדהה עם המחאה כי היא חשפה את החברה הישראלית במערומיה: אין שום שותפות או תיאום בין יהודים לערבים הפלסטינים החיים במדינה הזאת. אנחנו נאבקים בעקשנות נגד מדיניות הריסת הבתים, והם נאבקים למען שכר הדירה.

וכאן אולי המקום להפנות שאלה חשובה למנהיגי המחאה ולהמוני הישראלים, מתל אביב עד קרית שמונה: בתקופה האחרונה הרסה ממשלת ישראל את הכפר הערבי הבלתי מוכר בנגב אל-עראקיב שמונה פעמים. בזמן האחרון היה מספר רב של הריסות בתים בכפרים הפלסטיניים בתוך מה שקרוי הקו הירוק. כמה מהמארגנים, המשתתפים והתומכים במחאה שחרתה על דגלה את הסיסמה "העם דורש צדק חברתי" שאלו מדוע? כמה מהם הלכו לכפרים הערביים שמכונת ההריסה הישראלית ביקרה בהם? האם מישהו מהם הזדהה עם המאבק של הפלסטינים בישראל לבנות בתים ולחיות בהם בכבוד?

אינני מזדהה עם המחאה החברתית כי הדרישות שהציגו מנהיגיה לממשלה מתעלמות לחלוטין מהבעיות האקוטיות שמהן סובל המגזר הפלסטיני בישראל, בהן, למשל, מדיניות הריסת הבתים בנגב והעברת הבדווים ממקומותיהם, העדר תוכניות מתאר בערים ובכפרים הפלסטיניים, ומחסור עצום בדירות המיועדות לזוגות צעירים שאינם יהודים.

אינני יכול להזדהות עם מחאה חברתית, צודקת ככל שתהיה, כשהיא מתעלמת מקיומי ומבעיותי, כאזרח מופלה לרעה וכחלק מקולקטיב שהממשלה מתייחסת אליו בעוינות.

בציבור היהודי מרבים להאשים את הפלסטינים בישראל בבנייה בלתי חוקית. זהו פרי של תהליך צריבת-תודעה, שחלק לא מבוטל מהתקשורת הישראלית בעברית משתתף בו. האמת היא, שמשרד הפנים אינו מאשר תוכניות מתאר במגזר הלא יהודי, ולכן הציבור הערבי נאלץ בעל כורחו לבנות ללא היתר. ואז מגיעים השלטונות והורסים את הבית, ובכך הם משיגים שתי מטרות: מציגים את הערבי כעבריין בנייה, וגורמים לו לאבד את הבית.

אינני מזדהה עם המחאה כי היא מתעלמת מהבנייה ה"חוקית לגמרי" של ההתנחלויות בגדה המערבית הכבושה. מאחז מגרון נקרא בעגה הישראלית מאחז בלתי חוקי, ביטוי שממנו משתמע שיש מאחזים חוקיים. במאה הנוכחית לא שמענו עדיין על כובש הבונה על האדמה הכבושה. כי זה קורה, כמו שהקלישאה אומרת, רק בישראל.

מחאה בירושלים. מהבעיות הקשות של המגזר הפלסטיני בישראל מתעלמים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו