בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיכאל ספרד | בשם אביו

40תגובות

ישראל הראל מבקש להגן על בנו, איתי, ממקימי המאחז מגרון ("בני אינו פורע חוק", "הארץ" 4.8). קצפו של הראל יצא על העובדה שהרכב שופטי בית המשפט הגבוה לצדק, בראשות נשיאתו, דורית ביניש - שהורו למדינה בפסק דין ראשון מסוגו לפנות את המאחז עד חודש מארס בשנה הבאה - כינו את בנו וחבריו "פורעי חוק".

שלוש טענות מכיל כתב ההגנה של הראל האב: שהמדינה היתה מעורבת בבניית מגרון, שלא ניתן לתושבי המאחז לטעון בבג"ץ, וש"נושא קרקעות מגרון נדון זה זמן בבית משפט השלום", ערכאה ש"שבניגוד לבג"ץ בודקת מסמכים ושומעת עדים", ושאותה ערכאה "טרם סיימה את בדיקתה".

טענה אחת חסרה בכתב הסניגוריה של הראל האב: הוא לא טוען בשום מקום שבנו רכש את האדמה שבה הוא מתגורר עם משפחתו, או שבנו קיבל רשות מבעליה לשבת בה. במשפחת הראל, כנראה, לא התרחש האירוע שכמעט כל משפחה בישראל מכירה: ארוחת ערב משפחתית, אולי בליל שבת, שבה הבן ואשתו או הבת ואישה, מבקשים בעדינות סיוע מההורים לרכישת בית. אולי זו גם הסיבה שהראל האב מתקשה להבין את עשרות אלפי דיירי מאהלי המחאה ברחבי הארץ שאותם הוא מכנה בזלזול אנשים ש"באים בדרישות למדינה".

הראל אינו מתמודד עם העובדה הפשוטה שהקרקע שבה מתגוררים בנו וחבריו היא קרקע פרטית מוסדרת ורשומה של פלסטינים, שהגישו לבג"ץ את נסחי הטאבו המוכיחים את בעלות משפחתם עליה. המסמכים של העותרים הם חד-משמעיים, ומדינת ישראל אינה כופרת בבעלות זו.

בכל הנוגע לתביעה שהגישו תושבי מגרון לבית המשפט השלום בירושלים, המוזכרת במאמרו, לא בוחל הראל האב בהטעיה חמורה של הקוראים לגבי העובדות: אכן, בית משפט השלום "טרם סיים את בדיקת" התביעה שהגישו אנשי מגרון, וזאת מהסיבה הפשוטה, שלאחר שהבינו שהיא עומדת להידחות, החליטו אנשי מגרון להפסיקה. הם אלה שהחליטו לעצור את ה"בירור" והם שבחרו לא להתייצב בבג"ץ ולא לטעון טענותיהם, מתוך מחשבה ילדותית שאולי אחר כך יוכלו להפוך את רוע הגזירה בטענה הטכנית שקולם לא נשמע.

גם הטענה של הראל על מעורבות המדינה בפשע, אינה מלבינה אותו. למעשה, מעורבות של רשויות השלטון במעשה גזל הופכת את העניין לחמור הרבה יותר, ולא ברור כיצד יכול בנו להיוושע מטיעון מעין זה.

אין דבר מכובד יותר מאב היוצא להגנת בנו. גם אני אב, גם לי יש בנים, גם אני אבקש לגונן עליהם מפני כל פגיעה, בהם ובשמם הטוב. אבל הראל האב בחר בקו הגנה המגן על הפשע, לא על הפושע. במאמציו לסייע להראל הבן, הוא הצדיק מעשה לא מוסרי, לא חוקי ולא יהודי.

זאת הוא עשה למרות שהיה בידו קו הגנה אלטרנטיבי, שיכול היה להוכיח שלבנו יש נסיבות מקלות. הראל האב, ממייסדי היישוב היהודי בחברון וקרית ארבע, ממקימי מועצת יש"ע ועורך ביטאון המתנחלים "נקודה" במשך שנים, יכול וצריך היה לומר: "לא בני אשם, אני אשם. בני עשה את שחונך לעשות. אני ובני דורי בגוש אמונים זרענו את הערכים שהובילו את בנינו ובנותינו להקים את מגרון ואת עמונה ועוד מאחזים רבים אחרים על קרקעות פלסטיניות פרטיות, תוך נישול בעליהם מקניינם".

איתי הראל וחבריו במגרון הם תוצר של אידיאולוגיה המתנכרת לזכויות הפלסטינים שסביבם, והמעודדת פעולות להשתלטות על קרקעותיהם, ולמניעת גישתם לאדמותיהם בכל רחבי הגדה. אידיאולוגיה שרואה באדם אחר, שאינו יהודי, אדם פחות. איתי הראל עשה את שעשה בשם אביו, ואם לשפוט מהמאבק שמנהיג הבן להכשרת הגזל, נראה שהוא מעניק לילדיו חינוך דומה לזה שקיבל בעצמו. וזו כבר אינה הטרגדיה של משפחת הראל, זו הטרגדיה של עם ישראל.

עו"ד ספרד ייצג את העותרים מטעם שלום עכשיו בעניין מגרון, הן בעתירה לבג"ץ והן בתביעה בבית משפט השלום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו