בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יהודית קרפ | ציון במשפט תיפדה?

הזירה

11תגובות

"ציון במשפט תיפדה", כך אמר השר בני בגין ("קול ישראל", 3.8) בתגובה לפסק הדין של בג"ץ בעניין מאחז מגרון. אולם, מיהר השר להוסיף: זכותו של כל יהודי להתיישב על כל חלקת קרקע בנחלת אבותינו. הוא גם הביע את תודתו העמוקה למנהלת מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה על שיתוף הפעולה שלה.

אכן, ראוי היה שהשר יכיר תודה לנציגת היועץ המשפטי לממשלה, שאמור להיות "כלב השמירה של שלטון החוק", על שהצליחה בעזרת טיעוניה למנוע מבית המשפט במשך חמש שנים מלתת תרופה לפלסטינים, שאדמתם נגזלה מהם בברוטליות לפני עשר שנים בחסות המדינה. זאת, אף על פי שנציגי היועץ המשפטי לממשלה הצהירו לפני בית המשפט בשם המדינה, חזור והצהר, שהאדמות שעליהן הוקם מאחז מגרון הן אדמות פרטיות של פלסטינים, שהבנייה עליהן היתה בלתי חוקית בעליל, ולכן אין להשלים עם קיומו של המאחז לאורך זמן.

למרות ההצהרות, המאחז הלך והתרחב במשך השנים, והפרקליטות לא עשתה דבר כדי למנוע זאת. אכן, הקול קול יעקב, אך הידיים ידי עשו.

כדי להעמיד דברים על דיוקם, הנה דברי בית המשפט בפסק הדין: "המאחז הוקם במאי 2001, ולהקמתו לא נלוותה כל החלטת ממשלה המאשרת זאת. עמדת המדינה היא שהמאחז הוקם שלא כדין, על קרקע פלסטינית פרטית, וללא האישורים הדרושים... וכי המאחז הנו בלתי חוקי. המדינה הוסיפה כי לא ניתנו אישורים לחיבורי התשתיות במתחם... הוצאו צווים סופיים להריסה ולהפסקת העבודות, העומדים בתוקפם מאז ועד היום.

"המדינה הוסיפה וציינה כי טענות רכישה הועלו ביחס לחלק מהמקרקעין, אולם לטענת המדינה טענות אלו הן בגדר 'טענות בעלמא', שאינן שקולות כנגד העובדה שהמקרקעין במאחז הינם מקרקעין מוסדרים, המצויים בבעלות תושבים פלסטינים. המדינה ציינה כי משרד הבינוי והשיכון העביר בשעתו כספים למועצה האזורית מטה בנימין, אשר הושקעו בעיקרם בביצוע תשתיות במגרון, אולם העברה זו נעשתה אף היא בניגוד לדין, שכן החלטה המאשרת את הקמת המאחז בידי הדרג המדיני המוסמך לא התקבלה מעולם. המדינה הוסיפה והבהירה שבנסיבות עניינו של מגרון, גם לא היתה סמכות לאיש, בכיר ככל שיהיה, לאשר את בנייתו של המאחז במקום שבו נבנה, בעת ובנסיבות שנבנה, ואף לא להשלים עם קיומו של המאחז לאורך זמן או להבטיח שלא יפונה".

בשל עמדת הפרקליטות ודרכי התנהלותה בפני בג"ץ, בעלי האדמות אינם יכולים לממש את זכותם על האדמה זה עשר שנים. אין שום ביטוי בעמדת הפרקליטות, ואפילו לא בפסק הדין, לסבל ולנזק היום-יומי הנמשך שלהם, ולפגיעה בפרנסתם ובאורח חייהם במשך תקופה ארוכה כל כך. הפלסטינים הנפגעים הם שקופים, ונוכחים רק כנתון משפטי יבש. כאילו הבעיה היחידה היא כיצד ליישב בין העיקרון של שלטון החוק לבין שיקולים פוליטיים של הממשלה. אך אסור לשכוח שיש בתמונה גם בני אדם, שאדמתם נגזלה מהם, ושהמדינה חבה כלפיהם חובת הגנה לפי דין. ויתרה מזאת, נראה כאילו השיקול הפוליטי של הממשלה גבר עד כה על העיקרון של שלטון החוק.

פסק הדין הגדיר את תושבי מגרון כ"פורעי חוק". וכי כיצד יש לקרוא לאנשים שעלו על אדמה לא להם, ללא הסכמת הבעלים, ללא ההיתרים הנדרשים על פי החוק, אפילו ללא החלטת ממשלה, ותוך הפרה נמשכת של צווים להפסקת עבודות ולהריסת מבנים? אך ישראל הראל, שבא להגן גם על בנו, תושב מגרון, יוצא נגד פסק הדין. הוא כותב במאמר, כי ביטוי זה בפסק הדין "מקומם", וכי פסק הדין "כולל לא מעט טעויות והטעיות" ("בני אינו פורע חוק", "הארץ", 4.8). האמת היא שהמאמר, ולא פסק הדין, רצוף טעויות והטעיות. אולם, מפחידה מכל היא האמירה של הראל שיש לנו "מדינה ממשית" שאינה "המדינה שהפרקליטות נושאת לא אחת את שמה לשווא", ומדינה זאת היא "שהניחה את התשתיות ליישוב", ולפיכך אנשי מגרון אינם כלל פורעי חוק.

לנוכח ההתנהלות של נציגי היועץ המשפטי לממשלה במשפט זה, עולה החשש שגם הם נהפכו להיות המייצגים של אותה "מדינה ממשית", שאין קשר בינה לבין מדינת ישראל, המבקשת לכבד ערכים ומוסר ולקיים את שלטון החוק. במצב הקיים, האם אפשר עדיין לומר כי ציון במשפט תיפדה?

הכותבת היתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה והיא חברה במועצה הציבורית של "יש דין" ויו"ר ועדת המלגות למשפטנים של הקרן החדשה בישראל




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו