בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמירה הס | העם רוצה RESET

63תגובות

"אל תדברו על כמה אתם מסכנים, דברו על הזכויות שמגיעות לכם", הזכיר ראובן אברג'יל לבאות ובאי המאהל "אין ברירה" בגן העצמאות בירושלים. זה היה ביום ראשון, כמה שעות אחרי שהוא, כמה משוכנות המאהל ופעילים חברתיים נעצרו בהפגנה למען דיור ציבורי שקיימו בכניסה למשרדי עמידר. נעצרו ושוחררו כעבור כמה שעות.

אותה תזכורת שהשמיע איש הפנתרים השחורים מתאימה גם לגמלאים, שזכתה תל אביב וגם הם הפגינו בה אתמול. במאהלי המחאה, שנפלו עלינו לטובה, נכתבות מדי יום הפרשנויות לסיסמה "העם דורש צדק חברתי", והיא מהדהדת לא פחות טוב מאמה-הורתה הערבית "העם רוצה בנפילת המשטר". כך גם נולדה לה הברקה מחויכת, בדמות מדבקה על עצים בשדרות רוטשילד: "הרוב השקט רוצה RESET".

ככל שיורדים יותר לחקר משמעותו של החלק השני של הסיסמה הראשית, צמד מלים זה פחות ופחות סיסמתי והוא מתגלה בגמישותו ובדינמיות שלו. מדי יום מתבררת יכולתו להכיל יותר אנשים וקבוצות, עוד תובנות ועוד קואליציות שרגע-לפני לא נחשבו אפשריות: למשל, מאהלי התקוה ויפו בגוש אחד בהפגנה בתל אביב, כרזות בערבית ובעברית. נכון, יש עוד ללמוד ולהקשיב לטענות של מי שאינו ממעמד הביניים והוא מיוצג ומיוצגת במאהלי לוינסקי וגן העצמאות: אתם ברוטשילד (והתקשורת שלכם) מתעלמים מאתנו, ביחסכם אלינו אתם כמו "נערי האוצר". אבל ההתכתבות המתמדת בין פייסבוק לאתרי הדמוקרטיה הישירה ברחובות נותנת תקווה שזה בר תיקון. כי זה יופיו של צמד המלים "צדק חברתי": בחתרנותו הפוטנציאלית נגד הסדר הקיים.

לכן נציגי הסדר הקיים כל כך רוצים שתנועת המחאה תסרס מהר את הסיסמה לסדרת דרישות חשבונאיות. לכן חלק מנציגי הסדר הקיים, שברוב תושיה מרוויחים ממנו במישרין, מנסים לחבק את המחאה ולהתחזות כבניה, מופיעים בין האוהלים ופיותיהם נוטפים צוף. ולא מדובר בטייקונים.

מכיוון ש"צדק חברתי" אינו יודע גבולות, הוא מטיל על אומריו אחריות ומחויבות שהן מעבר לכוונות המקוריות. ואכן, כך נכתב ביום שני במסמך החזון של מובילי המחאה (כמצוטט ב"הארץ"): "צמצום הפערים במדינת ישראל: חברתיים, כלכליים, מגדריים ולאומיים - לרמה נמוכה ויצירת לכידות חברתית הנחוצה לשם קיום המדינה".

מותר להניח שכותבי מסמך החזון ידעו, שצמצום פערים לאומיים בעברית פשוטה זה להפסיק להפלות בחוק ובמעש את הפלסטינים אזרחי ישראל. כשיירדו לפרטים הם יגלו שמימוש אמיתי של דרישה זו מחייב הקצאת אדמות מיידית בגליל ובמשולש ליישובים הפלסטיניים הנשנקים בתוכניות מתאר חונקות-בכוונה. הם גם ילמדו שבמקורן, חלק ניכר מאדמות אלו היו של פלסטינים והופקעו מהם - לטובת האזרחים היהודים. הם יתקשו להתעלם מהחוקים החדשים והוותיקים שיש לבטל כדי לצמצם פערים לאומיים.

כשיזרמו עם משמעות תביעותיהם הם יגיעו לאל-עראקיב, למשל, ויתוודעו לתהליך העקבי שבו המדינה מוחקת את זכויות הבדווים ואת תולדותיהם בארץ הזאת, בשביל מרחב המחיה ליהודים. בשיר "הצדק החברתי" שלא נגמר, יגיעו המשוררים לשורה מבלבלת שמספרת, כי גבולות המדינה מגיעים למעשה עד לנהר הירדן. ובמדינה הגדולה הזאת לנערן היהודית (התנחלות מצפון ליריחו) הוקצו ב-2008 433 ליטר מים לנפש מדי יום, ואילו לכפר אל-עוג'א הפלסטיני הסמוך הוקצו פחות מ-82 ליטר לנפש ליום. הלאה, בשיר יסופר שזה הכלל: המדינה מקצה ליהודים מים פי כמה מונים ממה שהיא מקצה לפלסטינים.

בחודשים הבאים, עם התבגרותה של התנועה המלבבת הזאת, יתגלעו השסעים. יהיו מי שימשיכו לחשוב ולדרוש "צדק" בגבולות הלאום האחד. תמיד על חשבון העם השני, בן הארץ הזאת. ויהיו מי שיבינו שזו אף פעם לא תהיה מדינת צדק ורווחה אם היא לא תהיה של כל אזרחיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו