בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספי הנדלר | נתניהו הוא דה גול

68תגובות

מאתיים עשרים ושתיים שנים בדיוק אחרי שהמון צרפתי זועם הסתער על מבצר הבסטיליה, חגגה תל אביב את ה-14 ביולי שלה. הסמליות שבתאריך הזהה קוסמת, אבל מקור ההתייחסות הרלוונטי יותר של ההתעוררות הישראלית הוא מאי 1968 בצרפת. האביב ההיסטורי ההוא הוליד את תנועת המחאה האזרחית המשמעותית ביותר שידעה צרפת במאה ה-20. תנועת מרי פוליטית, חברתית ותרבותית שהשפעתה ניכרת עד היום במדינה.

תנועת האוהלים המקומית, המבקשת "צדק חברתי" כשם קוד לשינוי משמעותי של הסדר החברתי הקיים בישראל, עדיין רחוקה מלסחוף את ישראל למאי 68' משלה. אל מול ענני הגז המדמיע שאפפו אז את הרובע הלטיני, מחאת האוהלים בארץ היא מחאה של ילדים טובים, ובעיקר לא אלימים, לפחות לפי שעה.

הדרישות הרדיקליות של דני כהן בנדיט והוגי הדעות שכבשו אז את אולמות הסורבון רחוקות מאוד מהמצע הנוכחי של מנהיגי המחאה הישראלים, המתייצבים במרכז ולא בשוליים השמאליים של המפה. ייתכן מאוד, שהבחירה הטקטית שלא לחשוף עמדות פוליטיות מחודדות מדי היא המאפשרת לסחוף המונים לרחובות. בה בעת זו נקודת שוני משמעותית בין התנועות, שנולדו בקרב צעירים מתוסכלים שקצו בשיטה הקיימת: בצרפת התסכול היה אלים ופוליטי, בישראל הוא ישן באוהל ועטוף בדגל כחול-לבן.

ובכל זאת, יש נקודה אחת שבה נדמה כי שתי התנועות פוגשות זו את זו - המאפיינים של השליט שבתקופתו פורצת המחאה חסרת התקדים. לצרפתים היה את הגנרל שארל דה גול, לישראלים יש את בנימין נתניהו. נכון, כבר היו בעבר מי שהשתעשעו בהשוואה הזאת. נתניהו כאיש ימין נוקשה, שיעז לעשות מעשה ולהוציא את ישראל מהשטחים הכבושים בדיוק כמו שדה גול הוציא את צרפת מאלג'יריה. אחרי שתי שנות כהונה ברור גם לחולמים שבינינו כי אלה היו הזיות לא מבוססות. נתניהו לא יהיה ראש הממשלה שישים קץ לחלום ישראל הגדולה ולמפעל ההתנחלות.

ובכל זאת, נתניהו עוד יקנה את מקומו בתור דה גול המקומי. לא המנהיג הנועז שהעז לפתור בעיה הרת גורל באומץ לב, אלא השליט שהמחאה מטלטלת את הסדר הישן שעליו מבוססת השקפת עולמו ומותירה אותו חסר אונים. דווקא בשלבים הקשים, האלימים, של מרד הסטודנטים בצרפת, הגנרל דה גול היה רחוק מלגלות מנהיגות. כאשר בסוף מאי של אותה השנה דה גול נעלם לשעות ארוכות מארמון האליזה וטס לבסיס צבאי בגרמניה, שררו בצמרת הצרפתית מבוכה ותהיות האם גיבור מלחמת העולם השנייה יצליח להוביל את המדינה גם מול צעירים זועמים שקצו בשלטונו.

נתניהו לא צריך לטוס לגרמניה. הפחד שאחז בשרי הליכוד לנוכח הדרך שבה הוא מנהל את המשבר, מבהירה שגם ראש הממשלה שלנו נפקד-נוכח, נטול כל יכולת לפגוש את המפגינים, להבין לעומק את הסיבות לכעס שלהם, לא כל שכן לשנות את סדר העדיפויות שמבטיח את שלטונו ובמקביל את שקיעתה של המדינה. נכון, הגנרל הצרפתי אמנם הצליח לקום מהקרשים, הוציא את אנשיו לרחובות וזכה ברוב סוחף בבחירות הבזק שעליהן הכריז לפרלמנט. אבל היה זה ניצחון קצר מועד: מרד הסטודנטים סימן את קץ שלטונו האפקטיבי של דה גול, שהתפטר מתפקידו פחות משנה לאחר מכן. נעול מרצון בבועת מיזוג האוויר בקריית הממשלה, הרחק מכיכרות העיר, נתניהו 2011 הוא דה גול של מאי 68'.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו