בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נחמיה שטרסלר | צו השעה: תספורת צבאית

68תגובות

נשמתי כמעט נעתקה כאשר שמעתי את דבריו של שאול מופז, יו"ר ועדת חוץ וביטחון: "צריך לפתוח עוד היום את תקציב הביטחון, ולקצץ. שלא יהלכו עלינו אימים, כי אני לא נבהל". איזה אומץ, איזו עוצמה. ומופז המשיך: "הפניית תקציבים לטובת הנושא החברתי זה מהלך אסטרטגי שלא נופל מכל פרויקט שאפתני ויומרני של מערכת הביטחון... צריך לפרוס ולייעל את הפרויקטים... צריך להעביר את צה"ל לפריפריה", הוא מכה בלא רחם בפרת הביטחון הקדושה.

אבל ברגע שהתאוששתי וחזרתי לנשום כרגיל, נזכרתי שמופז היה פעם רמטכ"ל ואחר כך גם שר ביטחון. באותם ימים לא רחוקים כל כך, נהג לדבר בממשלה על "העוני והפערים שהורסים את החברה", אך באותה נשימה ממש דרש תוספת תקציב לצה"ל. הוא היה מטיח באנשי האוצר: "יש לכם מומחיות לפגיעה בחלשים", ומיד לאחר מכן דורש עוד 1.5 מיליארד שקל לצבא, שאם לא ישולמו מיד לא יוכל צה"ל לספק ביטחון לעם ישראל. איזה פחד.

מופז היה מביא אז לישיבות הממשלה קבוצה גדולה של קצינים בכירים, כולל הרמטכ"ל, והם היו מציגים לשרים את האיומים שמסביב, בעזרת מצגות "פאוור-פוינט" משוכללות עם חצים אדומים מפחידים המכוונים ישירות ללב המדינה. השרים ההמומים היו רועדים מפחד, וראש הממשלה היה מהרהר על ועדת החקירה הבאה, וכך כולם היו מאשרים את התוספת. ולא משנה אם באותה העת מצבה של ישראל מבחינה אסטרטגית דווקא השתפר, כי החזית המזרחית נגדה התמוטטה, כאשר עיראק נפלה ואמריקה נכחה בלב העולם הערבי.

זו בדיוק הטקטיקה של שר הביטחון הנוכחי, אהוד ברק. מצד אחד הוא מדבר על חשיבות המחאה החברתית ועל כך שמפלגת עצמאות "קמה במיוחד כדי לטפל בעוולות החברתיות". מעניין. אנחנו דווקא חשבנו שהיא קמה כדי לספק ג'ובים לכמה עסקנים. ואז הוא ממשיך באותה נשימה ממש, ש"צריך לזכור שאנחנו לא חיים בשווייץ, ראו מה קורה סביבנו במצרים, סוריה, תוניסיה, בחריין ואיראן". כלומר, שיטת ההפחדות נמשכת.

אבל אולי דווקא המהפכות בעולם הערבי, למשל בסוריה, מקטינות את הסיכון שנשקף משם, עקב מאמצי ההישרדות של המשטר שלא יכול להתפנות עכשיו למלחמה? ואולי המשבר הכלכלי במצרים מחליש את כוחה?

בשנים האחרונות גדל מאוד תקציב הביטחון. הוא זינק מ-46 מיליארד שקל ב-2006 ל-54 מיליארד שקל השנה ול-55.5 מיליארד ב-2012. זו התוצאה של ועדת ברודט, שקמה לאחר הכישלון במלחמת לבנון השנייה. הצבא טען אז, שהכישלון נבע מקיצוצים בתקציב, אך ועדת וינוגרד קבעה שהוא לא היה קשור כלל לגודל תקציב הביטחון, אלא לפיקוד לא מקצועי ולצבא לא מאומן.

אבל מה חשובות העובדות? הצבא לחץ וועדת ברודט קמה. תפקידה היחיד היה להגדיל את תקציב הביטחון, והיא ביצעה אותו באמונה. כך החליטה הממשלה ב-2007 להגדיל את תקציב הצבא ב-70(!) מיליארד שקל שיתפרסו לאורך 10 שנים, כאשר 46 מתוכם יילקחו מתוך התקציב ו-24 יבואו מתוספת סיוע אמריקאית. כמו כן נקבע, שהצבא יבצע תוכנית התייעלות מקפת לטובת ההתעצמות, בסך של 30 מיליארד שקל. הצבא היה אמור להגיש כבר מזמן את תוכנית ההתייעלות, אך הוא פשוט לא עושה זאת. הוא רק מקבל את התוספות - ודורש כל הזמן עוד ועוד.

קובי הבר, שהיה הממונה על התקציבים באותן שנים, אמר שוועדת ברודט תהיה רק הרצפה לדרישות מערכת הביטחון, וכך בדיוק קורה. רק באחרונה הציג צה"ל בפני המועצה לביטחון לאומי תוכנית להגדלת תקציב הביטחון ב-10(!) מיליארד שקל בתקציב 2013, כדי להיערך לכל הסכנות שמסביב.

כלומר, כל הדיבורים של ברק על רגישות חברתית אינם אלא אחיזת עיניים. הוא דורש תוספת, כאשר הוא יודע שבלי קיצוץ עמוק בביטחון, לא ניתן יהיה להיענות אפילו לחלק קטן ממחאת האוהלים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו