בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לשבור את מרגלית צנעני

197תגובות

אין שמחה כמו שמחה לאיד, בעיקר אם מי שנפל היה עד אתמול בצמרת. בנפול אויבך אל תשמח, כתוב במשלי, אבל אנחנו שמחים גם אם לא מדובר באויב.

מדובר במרגלית צנעני. עד אתמול היא היתה בצמרת הבידור והחברה והיום היא במעצר משטרתי. המשטרה מדליפה נגדה מתוך חומר החקירה, כולל צילום מביך עם מספר זיהוי, והעיתונאים מפרסמים הכל, כי לאף אחד לא באמת אכפת אם שופכים את דמה טרם הגשת כתב אישום, שלא לדבר על הרשעה. כי אצלנו אין "חזקת חפות". אצלנו כולם אשמים בשנייה שבה המשטרה פותחת בחקירה ובהדלפה.

הכי מרגיז זה הסעיף שרץ בכל מהדורות החדשות: "סחיטה באיומים". המשטרה מספרת, והתקשורת חוזרת על כך כמו תוכי, שצנעני חשודה במעורבות בסחיטה באיומים של אמרגנה אסף אטדגי. אבל כאשר אומרים "סחיטה באיומים" חושבים מיד על חבורת פושעים שנטפלת לאנשים תמימים וסוחטת אותם. הפושעים הללו סוחטים קבלנים, בעלי מועדונים ובעלי עסקים בשיטה של גביית דמי חסות, או בלי נימוק כלל.

אבל המקרה של צנעני שונה. לפי מה שפורסם, מדובר בהסכם שהיה לצנעני עם אטדגי ולפיו הם יתחלקו בעמלת הייצוג של הזמר עומר אדם. אטדגי רצה לשנות את ההסכם כך שהחלוקה תהיה יותר לטובתו. צנעני סירבה וכדי לפתור את הסכסוך פנו השניים לבורר שפסק לטובת צנעני. אבל אטדגי המשיך לא לשלם.

אז פנתה צנעני לכמה טיפוסים מפוקפקים, כדי שיעזרו לה בגביית החוב. נכון שאסור לאיים על אף אחד, גם לא באופן עקיף. זה לא חוקי ואין לקבל זאת בשום אופן. אבל זה לא "סחיטה באיומים" כמו במקרי פרוטקשן.

אבל אם המקרה היה מתואר על ידי המשטרה בלי המלים הבומבסטיות "סחיטה באיומים", השוטרים האמיצים שהצליחו לעקוב אחרי צנעני אפילו עד באר שבע לא היו מקבלים כותרות כה גדולות.

במדינה נורמלית, שבה המשטרה עושה את עבודתה בחשאי, בתי משפט פועלים במהירות ויש גם הוצאה לפועל שגובה חובות בזריזות, אף אחד לא היה חולם אפילו לפנות למשפחות פשע כדי לסגור סכסוך עסקי.

אבל ישראל היא גן עדן לחייבים. כל עצמאי או בעל עסק שמספק סחורה תלוי ברצון הטוב של בעל החוב. אם לא מתחשק לו, הוא לא משלם ולא קורה לו כלום. כי אם תפנה למשטרה היא תגיד לך שזה נושא אזרחי שלא מעניין אותה. ואם תגיש תביעה אזרחית לבית המשפט, ייקח שש שנים עד שהעניין יתברר, ובדיון עצמו ילחץ עליך השופט שתגיע לפשרה, כי הוא רוצה לסגור כבר את התיק. אחר כך יוגש ערעור, הזמן יחלוף, ואתה תראה את החייב שלך שמח וטוב לב, בעוד אתה אוכל את הלב. כך עובדת מערכת הצדק שלנו, בחוסר יעילות משווע. כמו במשל הכרם של הנביא ישעיה: ויקו למשפט והנה משפח.

גם ההדלפות מצד המשטרה הן מעשים חמורים. אני מכיר כמה אנשים שאם תפגע בכבודם או תמנע מהם שינה סדירה, הם יהיו מוכנים להודות גם ברצח ארלוזורוב, רק שתעזוב אותם. לכן אסור למשטרה להשתמש "בכל האמצעים" כדי לשבור את רוחו של הנחקר. הוא הרי עלול להודות במה שלא עשה, והיו דברים מעולם. אנחנו גם לא רוצים שמעצרים מתוקשרים כאלה ייגמרו באסון. הרי ברור מדוע המשטרה מדליפה. היא רוצה להאדיר את עצמה, לשבור את החשוד, ליצור דעת קהל נגדו וכך ללחוץ על השופט שיאריך את המעצר. אבל זה לא חוקי. זה שיבוש הליכי משפט.

במקרה של דמות מפורסמת ההדלפות הן גם הרסניות, כי אפילו אם צנעני תצא נקייה לחלוטין מהפרשה, כבר עכשיו גרמו ההדלפות לנזק בלתי הפיך לקריירה שלה ולפרנסתה. לכן חובת החשאיות של המשטרה צריכה להיות מוחלטת.

אבל אם לא יהיו הדלפות משטרתיות וגם לא תמונות ממחשב השב"ס, איך נוכל לשמוח לאיד?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו