הכל פוליטי

ד"ר עמוס כרמל, מדען, עיתונאי, 1940-2011

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

אם יש עיתונאי הראוי לתיאור "נפל על מקלדתו", הרי זה איש "ידיעות אחרונות" הוותיק עמוס כרמל. על ערש דווי הוא הכתיב בטלפון את מאמרו האחרון, בו שאל מדוע לא להנהיג רוטציה בכהונת נשיא בית המשפט העליון. כשהתפרסמו הדברים, כבר לא היה בין החיים.

עמוס כרמל, שנפטר מסרטן, גדל ברחובות, למד בבית חינוך לילדי עובדים ובתיכון שבעיר, שירת בנח"ל ובנח"ל המוצנח, עד לפציעתו במלחמת ששת הימים בשחרור ירושלים. הוא היה עורך "במעלה", עיתון הנוער העובד והלומד בשנים 1959-1960, ובמקביל מרכז קן חולון של התנועה. חברו העיתונאי שלמה נקדימון, ברשימה שפירסם יום אחרי מותו, כתב כי כרמל "אמנם השתייך לעולם המדע, איש מכון ויצמן, דוקטור לכימיה פיסיקלית וחוקר ביופיסיקה, אך אהבתו הגדולה היתה לפוליטיקה שימושית, שטעם ממנה בשוליה בעבר, אבל כתב עליה במדור זה ("דעות אחרונות") - שאותו גם ערך במשך ארבע שנים - כאילו עמד במרכזה".

מדור הזירה

אכן, במשך קרוב לארבעה עשורים הוא כתב רשימות פובליציסטיות ב"דבר" וב"ידיעות אחרונות". בין 2001 ל-2005 ערך את עמוד המאמרים של "ידיעות אחרונות" ולעתים מזומנות כתב את מאמר המערכת של העיתון. הוא היה יו"ר המועצה הציבורית של תנועת "הדרך השלישית", אך התנגד להפיכתה למפלגה. כן תירגם וערך עשרות ספרים, בתחומי המדע הפופולרי וההיסטוריה הפוליטית של ישראל.

ב-1977 קיבל את פרס קציר לכתיבה מדעית פופולרית, ב-1999 קיבל את פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת, ב-2004 קיבל את הפרס הישראלי לביקורת התקשורת, וב-2011 את פרס נשיא המדינה להנצחת זכרו של אפרים קציר. כל מכריו מדברים על מקוריותו ועל הידע העצום שלו בתחומים נרחבים: "יותר טוב מגוגל". בהקדמה ל"הכול פוליטי", לקסיקון הפוליטיקה הישראלית שכתב ובו למעלה מ-3,000 ערכים, קיבל אחריות על כל טעות שנפלה בטקסט, אך אורי הייטנר כתב באתר של אהוד בן עזר, כי "אצל עמוס - אי אפשר למצוא טעות. הדיוק אצלו הוא ערך עליון, כמעט אובססיה". הוא הניח אחריו את אשתו נעמי וילדיו טל, נועה ואסף.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ