בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נחמיה שטרסלר | כלכלת סוחטים

97תגובות

מחאת האוהלים היא מחאה אותנטית של המעמד הבינוני, הסוחב על גבו את המשק כולו. הוא גם עובד קשה, גם משלם מסים גבוהים וגם משרת בצבא. לא רק שאין הוא זוכה לשום הטבות מהשלטון, אלא שכולם דופקים עליו קופה. הוא החמור הנושא בעול.

הבעיה היא, שמנהיגי המחאה מחמיצים לגמרי את הפתרון. גם "צוות המומחים" שגייסו מחמיץ בגדול. הם טובים בסיסמאות ריקות, אבל הפתרונות שלהם הפוכים לחלוטין ממה שדרוש. הם אינם מבינים, שאין אצלנו "כלכלת שוק" במובן האמיתי של המלה. כי כדי שתהיה "כלכלת שוק" נדרש תנאי יסודי אחד: תחרות חופשית. אבל תחרות חופשית אינה קיימת בחלקים גדולים וחשובים של המשק בישראל.

חלק נכבד מהמשק מורכב ממונופולים וקרטלים. יש בעלי הון המחזיקים בקונגלומרטים אדירים הפוגעים בתחרות. יש ועדים גדולים הזוכים להטבות. יש מכסים אדירים המונעים יבוא. ויש קבוצות גדולות באוכלוסייה (חרדים ומתנחלים) שמנצלות את תקציב המדינה. כל זה מוביל לשיטה כלכלית מקורית: "כלכלת סוחטים".

לדוגמה שוק החלב. לכל ברור, שכדי להוריד את מחיר מוצרי החלב יש לפרק את קרטל החלב ולהוריד את המכסים האדירים (212% על אבקת חלב ו-140% על חמאה), וכך לאפשר יבוא זול, שיתחרה בענקים תנובה ושטראוס. בנימין נתניהו הבטיח חגיגית לכותב שורות אלה, שהוא יבצע את המהפכה כי הוא חזק יותר מהלובי החקלאי. אז הבטיח. אפילו רפורמה קטנטנה בתחום לא הצליח להעביר בממשלה. אם כך, איך אפשר בכלל לדבר על תחרות חופשית וכלכלת שוק?

זה המצב גם ביתר מוצרי המזון. יש מכס של 190% על יבוא בשר, 230% על יבוא תפוחי אדמה, 170% על יבוא מלפפונים, ועשרות אחוזים של יבוא שמן זית, סרדינים, טונה, שימורי זיתים, רסק עגבניות, שימורי תירס, בוטנים קלויים, ועוד ועוד ועוד. מדוע להתפלא על כך שמחירי המזון בשמים? הרי "כלכלת שוק" מתנגדת באופן קטגורי למכסים כלשהם. היא בעד יבוא חופשי.

לדוגמה עוד מונופול שעושה צחוק מאתנו: נמלי הים. ברוטשילד מדברים על יוקר המחיה, אך לוועדים בנמלי חיפה ואשדוד זה ממש לא מזיז. הם הכריזו השבוע על עיצומים, ו-20 אוניות ממתינות עכשיו מחוץ לנמלים ואינן יכולות להגיע לרציפים. כל יום המתנה עולה 60 אלף דולר לאונייה, והתוצאה היא עלייה בהוצאות, שהיבואנים מגלגלים על מחירי המוצרים. ב"כלכלת שוק" אמיתית הנמלים כבר היו מופרטים ומתחרים זה בזה.

ויש גם חברת החשמל, עם 2,000 עובדים מיותרים וחוב ענקי של 60 מיליארד שקל, שאותו נשלם במוקדם או במאוחר מהמסים שלנו. ואין לשכוח את תעש, שכבר עשר שנים מקבלת מיליארדים מקופת המדינה עקב חוסר יעילות משווע ועודף עובדים ושכר. ויש להזכיר את חברת היצוא הממשלתית אגרקסקו, שהתמוטטה באחרונה עקב ניהול כושל, וגם את דואר ישראל המפסיד באופן כרוני וזקוק להנשמה ממשלתית. וגם את מונופול הקרקעות "מינהל מקרקעי ישראל", שגרם לעליית מחירי הדירות משום שלא שיווק קרקעות בכמות מספקת. והרי מונופולים ממשלתיים הם ההיפך הגמור מ"כלכלת שוק".

הבעיה היא, שגם המגזר הפרטי סובל מאותה מחלה. בענפים מרכזיים יש רק שניים-שלושה שחקנים - וזה ממש לא מספיק. יש שני בנקים גדולים, שלוש חברות סלולר, שתי חברות דלק, יס והוט, שופרסל וקו-אופ (איך איפשרו לשופרסל לרכוש את קלאבמרקט?) וקונגלומרטים אדירים המנצלים את כוחם לרעה. במדינה הרוצה כלכלת שוק היה צריך לפרק אותם כבר מזמן.

אבל משום שאין הרבה סיכוי שמנואל טרכטנברג ונתניהו יבצעו את המהפיכה הדרושה ויצעידו אותנו ל"כלכלת שוק" אמיתית עם רגישות חברתית, הרי ש"כלכלת סוחטים" תמשיך לנצח והמעמד הבינוני ימשיך לשאת בעול - עד שיתמוטט.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו