בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מינה רוזן | הד-נ-א של המחאה היהודית

16תגובות

לכל מי שמאסה נפשו בשלטון המעמיד פנים שהוא מגן על סלע קיומנו, בעוד הוא מרסק אותו עד דק, לכל מי שסבור כי מדובר בהמצאה חדשה שניתן לעוקרה מנוף חיינו במחאות ושביתות, יש לי חדשות לא מרנינות. זה לא יהיה פשוט. התרבות הפוליטית של העם היהודי בגולה היתה מסכת ארוכה, שחוטיה ותפריה המעלים עובש אינם שונים מאלה של אריג חיינו במדינת ישראל.

התרבות הפוליטית בגולה הצטיינה תמיד בריכוז ההון היהודי בידי קבוצה קטנה מאוד של משפחות, שראשיהן טיפחו יחסים קרובים עם השלטון הלא יהודי והקפידו על קיום של כמה תנאים: א. שנציגיהן יישבו בהנהגת הקהילה. ב. שהללו ידאגו לכך שהמסים הישירים יהיו נמוכים ככל האפשר והמסים העקיפים (בעיקר על בשר) יהיו גבוהים ככל האפשר. ג. שתיקבע תקרה נמוכה ככל האפשר לתשלום המסים הישירים.

שיטת הממשל הקהילתית התבססה על מערכת מס פרוגרסיבית. ואולם על ידי הקפדה על קיום העקרונות דלעיל הבטיחו העשירים כי ישלמו מעט מאוד כמסים. השירותים שקהילה יהודית העניקה לחבריה היו בדיוק נמרץ אותם שירותים חברתיים שהמוחים דורשים כעת מממשלות ישראל: חינוך, רפואה, משפט צדק. לעשירי הקהילה היה עניין ברור, שהשניים הראשונים יהיו זולים ככל האפשר, ובה בעת שעלותם תועמס על כתפי הכלל.

את שתי המטרות האלה השיגו על ידי שליטה בקהילה. השלטון בקהילה איפשר להם לקפד כל ניסיון לשיפור במערכת השירותים של הקהילה. הגדלת המסים העקיפים על חשבון המסים הישירים הביאה לכך, שגם הוצאות אלה הועמסו בעיקר על כתפי העניים. בניגוד לעשירים, העניים שילמו מס מהפרוטות הראשונות שהרוויחו, שאותן הוציאו על מזון. מערכת המשפט הקהילתית, דהיינו הדיינים והרבנים, זכתה ליחס טוב בהרבה שכן העשירים נזקקו לגיבויה.

איך שימרו העשירים את כוחם? מה גרם לעניים לקבל עליהם את העול הזה? העשירים סיפרו לעניים, שקשריהם עם השלטון הם המגינים על הקהילה. עניי יהדות הגולה כמו יושבי האוהלים לא בלעו את המתכון הזה. בעתות משבר גם הם מחו. המחאה העיקרית התבטאה בצריכת בשר בלא חותמת ההכשר של הקהילה. הבשר הכשר שאושר על ידי רבנות העיר היה יקר עשרת מונים מהבשר הכשר שלא עבר את מכבש המסים הקהילתי. הקצבים והשוחטים שנזקקו לרישוי קהילתי לפעילותם היו בעצם חלק ממנגנון הגבייה הקהילתי וגבו את המס, בדומה למע"מ בימינו.

בקהילות האימפריה העותמנית, שבהן נגבה המס על ידי הקצבים, התבטאה המחאה בסירוב הקצבים לגבותו ובצריכת בשר מחנויות שהכשרן בוטל בשל סירוב זה. בקהילות אשכנז נגבה המס על ידי השוחטים, והמחאה קיבלה ביטוי בתנועה חברתית-דתית רחבת היקף - החסידות. החסידות צברה תאוצה בעיקר משום שהקימה מערכת שחיטה נפרדת מהמערכת הקהילתית, באמתלה של הענקת משמעות מיסטית לשחיטה. שחיטה זו לא מוסתה, והבשר שנשחט בחוגים החסידיים היה זול מהבשר שנמכר ברישוי הקהילה.

מאמצע המאה ה-19 בקהילות האימפריה העותמנית, שהיו בעיקרן קהילות ספרדיות, מימנו המסים הללו את השירותים הקהילתיים בלבד, ולכן בקהילות הגדולות הניחו העשירים למערכת להידרדר עד להתפוררותה במלחמת העולם הראשונה.

בקהילות אשכנז, שבהן החל המשבר החברתי במאה ה-18, מימן המס על הבשר גם את המסים לשלטונות, ולכן היתה חשיבות עליונה בגבייתו. זו הסיבה העיקרית לכך שהתנועה החסידית אומצה על ידי הממסד הקהילתי בארצות אלה. הכשרת החסידות פתחה את הדרך להכנסת התנועה המהפכנית הזאת לחיק היהדות הנורמטיבית ולהפיכתה לבבואה של המבנה החברתי המסורתי. בשני העולמות, האשכנזי והספרדי, העשירים הגדולים ניתקו את עצמם כליל מהמבנה הקהילתי, וחלקם התבוללו בחברה שסביבם. בשני העולמות בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 המבנה החברתי התמוטט לשברים.

הקווים המשותפים ברורים, איום השלטון הגויי של הגולה הוחלף באיומי שכנינו מסביב. שליטת ההון הגדול, חוסר האיזון בין המסים הישירים למסים העקיפים, התנערות הממסד מתחזוקת השירותים החברתיים, כל אלה לא השתנו. אם כך, מה למדנו היום? שחוסר אחריות חברתית הוא חלק מהד-נ-א שלנו? שהד-נ-א שלנו דן אותנו להתנוונות כתוצאה של מחלה אוטו-אימונית?

בכל אחד מאתנו טבועים גם פחדנות וגם אומץ לב, גם אנוכיות וגם יכולת הזדהות עם הזולת וצרכיו. הפחדנות והאנוכיות אינן מתכון לשרידה, הן מתכון לריקבון. כשם שהיינו לחיילים והקמנו מדינה, כך יכולים אנחנו להיות לאזרחי חברה המושתתת על אדני הצדק והכבוד ההדדי. רק חברה כזאת היא חברה בת קיימא.

הכותבת היא פרופסור להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת חיפה



תור לבית תמחוי, פולין, תחילת המאה ה-20. גם בגולה רוכז ההון בידי מעטים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו