בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמנון רז-קרקוצקין | מי מפחד מאריה דרעי

66תגובות

שמועות על אפשרות בואו של אריה דרעי למאהל רוטשילד עוררו כנראה חרדה כה עזה בקרב אזרחים מודאגים, עד שאלה החליטו לפרסם בשבוע שעבר מודעה המשתרעת על רבע מהעמוד הראשון של "הארץ". זה מה שנתפש בעיני האזרחים והאזרחיות הנכבדים כדבר החשוב ביותר שבו עליהם להשקיע את ממונם. "רק לא דרעי", קראו, כפי ששאג ההמון לאחר ניצחונו של ברק ב-1999. בראש רשימת החותמים על המודעה מופיעות שתי חברות כנסת מטעם מרצ בעבר ובהווה - נעמי חזן וזהבה גלאון.

החרדה חסרת הבסיס מפני דרעי ממשיכה את ההיסטריה שליוותה את חקירתו ומשפטו, ואת הצגתו כאיום על עצם שלטון החוק. יש בה כדי לאשש את התחושה שליוותה רבים, שהיה בחקירה ממד של רדיפה. היום היא ממוקדת באמונה שהוא יכול לסחוף את מחאת המאהלים למקום כלשהו, שאולי שונה מכוונותיהם של חלק מהתומכים. הרי איש מהחותמים איננו חושש שדרעי יעבור על החוק. החשש הוא מהצלחה פוליטית שלו.

המודעה יכולה לשמש עדות לכוונות הסמויות שמאחורי התמיכה במחאה: יותר מאשר כהזדמנות לטפל בבעיות חברתיות, המחאה נתפשת כהזדמנות להחזיר את ההגמוניה האבודה של חוגי המרכז והשמאל, החילוניים-אשכנזיים.

בית המשפט הרשיע את אריה דרעי לפני יותר מעשור בקבלת שוחד בסכום של 60 אלף דולר ושלח אותו לשלוש שנים בכלא. דרעי קיבל עליו את הדין, אף שהמשיך לטעון לחפותו. הוא היה מנוע מלקחת חלק בפעילות פוליטית, אבל מסתבר שגם אחרי יותר מעשור החרדה מפניו - ומהסיכוי שהוא מייצג - נותרה בעינה.

איש גם לא מעז להזכיר את הפער העצום שבין ההאשמות שהוטחו בדרעי במהלך הפרשה והצגתו כאיום על שלטון החוק, לבין ההאשמות בפועל - שאינן מתקרבות בממדיהן למקרים שנתגלו מאוחר יותר - מה שממחיש את העובדה שהחרדה אינה נובעת מהעבירה שביצע.

עיקר המשפט של דרעי נסוב סביב השאלה כיצד הצליח אדם להגיע מדירת שני חדרים בשכונת עוני לדירת שבעה חדרים בשכונה עממית בירושלים - ומדובר בשר בישראל ואב לילדים רבים.

אינני יודע מה יש לאריה דרעי לומר לאנשי מאהל רוטשילד, ואם הם רוצים לשמוע אותו. נראה לי כי נכון יותר שקודם יילך למאהל בלוינסקי, שרבים מיושביו נמנים על אלה שבשמם הוא מדבר. בכך יתרום למאמצים להביא לשיתוף פעולה בין מאהל זה למאהל המוקם ביפו, ברוח הערכים שלהם הטיף ערב כניסתו לכלא: אפילו אז הקדיש פרק ארוך מדבריו לתיאור הדיכוי והאפליה של הערבים בישראל.

זמן לא רב לאחר מאסרו פרצה האינתיפאדה השנייה. חברי הכנסת של מרצ תמכו אז בממשלת ברק. כמה ימים לאחר מכן ירו שוטרים למוות ב-12 אזרחים ערבים. ייתכן שאם דרעי היה באותו זמן בממשלה ולא בכלא, ההרג היה נעצר מוקדם יותר. על הרג האזרחים איש לא ישב בכלא. זה לא נתפש כאיום על עצם קיומה של ישראל כמדינת חוק. אבל הדירה שדרעי קנה בשכונת הר נוף כנראה כן נתפשה כאיום.

גם רבים מאלה שאינם מקבלים את עמדותיו של דרעי מכירים בתרומתו לשיח הפוליטי בישראל. יש לקוות שהחותמים יחזרו בהם, ויקדישו את משאביהם לנושאים חשובים מעט יותר. אחרת אין סיכוי שהמחאה הנוכחית תוביל לשינוי.

פרופ' רז-קרקוצקין הוא פרופסור להיסטוריה יהודית באוניברסיטת בן גוריון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו