בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיטת משטר זה לא גרביים

עדיף להישאר במידה מסוימת של חוסר יציבות וחוסר יעילות מלהמר על הקופה כולה. ובכלל, לא כל בעיה אפשר לפתור

תגובות

לא ברור מה הפתרון לחוליים הרבים של שיטת המשטר הישראלי, ואם יש כזה בכלל. ברור שדבר אחד ישראל אינה צריכה: מהפיכה בשיטת המשטר. כל מהפיכה היא הימור מסוכן, אם לא משחק ברולטה רוסית. כל מהפיכה היא עוד טלטלה קשה לדמוקרטיה הישראלית, ואם תיכשל - תגביר את חוסר האמון של הציבור בשיטה הדמוקרטית. דרושים שינויים קטנים, זהירים ומדודים. יש לשנות שינוי קטן ולנוח. לא להזדרז.

על רקע אווירת החירום ואובדן האמון בשיטת המשטר פורחות הצעות למהפיכות מרחיקות לכת. ועדת מגידור ממליצה לעבור לשיטה של בחירות חצי אזוריות. הקואליציה מציעה לדרוש רוב של 66 חברי כנסת (55%) להפלת הממשלה; כלומר, לשלול מהרוב בכנסת את זכותו לקבוע מי יהיה ראש הממשלה. הצעה מופרכת עוד יותר מבית מדרשו של השר אביגדור ליברמן מדברת על מעבר למשטר נשיאותי ולממשלת מומחים.

כדאי לזכור איך נכנסה ישראל למשבר המשטרי שבו היא נמצאת. זה היה בגלל מהפיכת הבחירה הישירה, שגרמה לתוצאות הפוכות מהמקוות. שיטת הבחירה הישירה לא הגדילה את היכולת למשול, אלא גרמה לממשלות נכות; היא לא יצרה מפלגות גדולות וחזקות, אלא מפלגות בינוניות וחלשות. היא הביאה לבחירת ראשי ממשלה חסרי ניסיון וחלשים, לחיסול הממסד המפלגתי, ובסופו של דבר למשבר אמון בכל הממסד הפוליטי והממשלתי.

לקח אחד שיש ללמוד מכישלון שיטת הבחירה הישירה הוא, שבפוליטיקה אין פתרונות פלא. לקח שני הוא, שלכישלונה של מהפיכה בשיטת המשטר עלול להיות מחיר כבד של אובדן אמון הציבור. את הלקח הזה ניסח היטב ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו כשאמר, ששיטת משטר זה לא גרביים, ולא מחליפים אותה כל יום.

את המהפיכה הנכונה כבר ביצעה הכנסת: היא חזרה לשיטה הקודמת בשינויים קלים (דרוש רוב של 61 ח"כים כדי להפיל את ראש הממשלה). האם דרושים צעדים נוספים? בהחלט. צעדים קטנים ומדודים. הנה דוגמה:

יש הסכמה גדולה בכנסת להעברת החוק הנורווגי, או חוק ח"כ ממלא מקום. החוק הזה (המקובל במדינות רבות מלבד נורווגיה) קובע, שעם בחירתו של שר לממשלה הוא עוזב את הכנסת ומישהו אחר ממלא את מקומו. עם התפטרות השר מהממשלה, הוא חוזר לכנסת - וממלא המקום יוצא.

היתרונות של החוק הנורווגי ברורים. היום כרבע מכוח האדם של הכנסת "מולאם" לטובת הרשות המבצעת. הדבר מחליש מאוד את יכולת העבודה והפיקוח של הרשות המחוקקת. 30 ממלאי המקום יחזקו לא רק את הכנסת, אלא גם את הממשלה - בשל העניין המובהק שיהיה להם בכך שהממשלה תמשיך להתקיים. הדבר יבטיח משמעת קואליציונית בהרבה מאוד נושאים ויאריך את תוחלת החיים של כל קואליציה. והחשוב מכל: מדובר בתיקון, לא במהפיכה.

שיטת הבחירות המעורבת (חצי אזורית), שעליה ממליצה ועדת מגידור, אמורה לחזק את הקשר בין הח"כים לבוחרים. אבל אי אפשר ולא צריך להעביר בישראל בחירות אזוריות. בחירות אזוריות יגבירו עוד יותר את הנתק בין החרדים והערבים לבין המערכת הפוליטית וייתנו להם תחושה שמנסים לגזול את כוחם הפוליטי.

כדי לחזק את הקשר בין הח"כים לבוחרים אין צורך בבחירות אזוריות. אפשר, למשל, לחייב כל נבחר להקצות ארבע שעות לפחות בשבוע לקבלת קהל. בשטח, לא בכנסת. חברי כנסת חרדים עושים את זה על בסיס קבוע אף על פי שאצלם אין אפילו פריימריס.

הבעיה העיקרית של הדיון על שיטת המשטר היא ההנחה, שכל בעיה אפשר לפתור. כל זמן שהמדינה קרועה מבחינה פוליטית, בהכרח תהיה בה בעיה של חוסר יציבות וחוסר יעילות. אפשר לנסות לשפר, אפשר למזער נזקים, אך אין ודאות שאפשר לפתור את הבעיות. עדיף להישאר במידה מסוימת של חוסר יציבות וחוסר יעילות מלהמר על הקופה כולה. לא בטוח שהמשטר הדמוקרטי בישראל מסוגל לעמוד בעוד הרפתקה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו