בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מלים כואבות

ערבים ויהודים צריכים להתחיל בדיאלוג אמיתי

תגובות

הפער ההולך ומעמיק בין הרוב היהודי למיעוט הערבי מדאיג ומציב סימני שאלה רבים סביב הקיום הערבי-יהודי במדינה. כמעט מדי יום נשמעות הצהרות מפי אישים בכירים במדינה בנוגע ללגיטימיות של הערבים אזרחי המדינה, והתקפות חסרות רסן נהפכו לשגרה: ח"כ ישראל חסון מישראל ביתנו מדבר על מלחמת עצמאות שנייה נגד האזרחים הערבים בישראל, ח"כ עתניאל שנלר מקדימה מדבר על הקמת צוותים לבדיקת אפשרות לחילופי אוכלוסייה, וראש השב"כ מדבר על הערבים כאיום אסטרטגי.

סקרים מראים שיותר ממחצית הנשאלים היהודים תומכים בעידוד ההגירה של הערבים על ידי הממשלה, ושיעור גדול מבין הנסקרים חושב שלא מגיע להם שוויון מלא. במלים פשוטות, יש נתח מכובד בקרב היהודים שלא מאמין בשותפות אמיתית עם הערבים אזרחי המדינה.

אווירת "העליהום" בשבועות האחרונים וההשתלחות חסרת התקדים על המנהיגות הערבית בפרט ועל הציבור הערבי בכלל, היא בלתי נסבלת. הרבה ערבים רואים בחקירת הח"כ לשעבר, עזמי באשרה, רדיפה פוליטית שמטרתה לטפל בערבים המהווים איום אסטרטגי, כהגדרת ראש השב"כ. הלה הצהיר כי השב"כ "יטפל" בכל ניסיון לשינוי מהותה היהודי של המדינה, גם אם ייעשה על ידי הערבים בכלים דמוקרטיים.

בתקופה שברירית זו, מסתמן כי יותר ויותר ערבים מפקפקים בהמשך השתתפותם בפוליטיקה הארצית, וביכולתם להשפיע על מצבם בכלים פרלמנטריים. הם תוהים מה יצא להם מהמשחק הפוליטי עד כה, שלא שיפר באופן משמעותי את מצבם (שיעור הערבים שהצביעו בבחירות האחרונות היה 53%, לעומת יותר מ-90% בשנות ה-50 של המאה הקודמת).

ערבים מכל הקשת הפוליטית מצהירים שאינם אויבי המדינה; ואילו תמונה הפוכה מצטיירת בציבור היהודי. רק להזכיר כי הערבים כונו על ידי משה דיין "המיעוט השקט ביותר בעולם". הערבים נאבקים על שינוי כללי המשחק בדרכים דמוקרטיות ולא באלימות. הם רוצים אזרחות שוויונית ומהותית, ובד בבד רוצים שהמדינה תשרת אותם ותהיה שייכת גם להם וגם ליהודים.

היחסים בין המדינה לערבים לא נסובים רק על אידיאולוגיה וסמלים. אפליית הערבים זועקת לשמיים בכל התחומים. מחצית מהאוכלוסייה הערבית מתחת לקו העוני, והמדיניות הממשלתית כלפיהם תרמה תרומה משמעותית להחמרה במצבם הירוד. כבר שישים שנה מדברים על שוויון, אבל בפועל אלה סיסמאות ריקות מתוכן. את העדפת היהודים על פני הערבים ניתן לראות בעין ולהריח בכל מקום.

מציאות קשה זו מצריכה חזון ומדיניות ממשלתית ארוכי טווח כדי לאפשר לערבים להתקרב לממסד ולשלטון וכדי לבנות יחסים אמיתיים בין הצדדים. לצערי, זה לא קרה, והערבים עדיין נמצאים על תקן נוכחים נפקדים. הם מודחקים מהתודעה ומהשותפות הפעילה במרחב הציבורי, ואין להם כמעט שום השפעה על המתרחש במדינה, הן בתחום הפוליטי והן בתחום החברתי-כלכלי.

כחבר הצוות שהשתתף בחיבור מסמך "החזון העתידי", אני אומר, כמו מרבית האוכלוסייה הערבית: אנו מכירים במדינה שמכירה באזרחיה הערבים, אנו רוצים שותפות אמיתית עם היהודים במדינה, שוויון מהותי, אזרחות אמיתית, אנו חפצי חיים מכובדים, ורוצים יחסים המבוססים על ערכים מוצקים ולא על טוב לב של אדם כזה או אחר.

חובתם של אינטלקטואלים, אקדמאים ופוליטיקאים, משני הצדדים, היא להתחיל בדיאלוג אמיתי, כואב ומתמשך. עד היום לא היה דיאלוג כזה, ולכל היותר היו הכתבות מצד הרוב. בלשון פשוטה, נאמר לערבים כי אם לא נוח להם כאן, יש להם 21 מדינות. ובתקופה האחרונה אומרים לערבים שיש להם פלשתין שעדיין לא קמה וספק אם תקום.

ד"ר אמארה מרצה באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת בית-ברל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו